מה קרה לאריאל זילבר?

כולנו היינו תמוהים כששמענו על השינויים הקיצונים שאריאל זילבר עבר. מערכת הערכים שלו, האמונות שלו, התנהגותו וזהותו טולטלו לנו מול העיניים. הוא חזר בתשובה, חצה את במפה הפוליטית לעבר הימין הקיצוני ומבחינה חברתית כבאומגה התרחק לעבר השני. הוא מזוהה עם אמירות שלא משתמעות לשתי פנים אשר פגעו בקיבוצניקים, בשמאלניים, בהומוסקסואלים, בצבא ובכל מי שלא ימני ודתי. לרובנו נראה כאילו הוא השתגע, "התחרפן", ואני מתארת לעצמי שכל אחד שאל את עצמו איך זה ייתכן? איך סמל החופש הישראלי, הקלילות המוזיקלית והפרובוקטיביות העקבית, יחד עם השנינות בשיריו ובלחניו נוטש אותנו ומשאיר אחריו סימן שאלה גדול. אני נכנסת קצת למוחו ועולמו של אריאל זילבר, והאמת שזה לא קל, אני מתעסקת עם אומן שהרעיד את התקשורת ועורר התנגדויות וחרם כמעט בחברה כולה. היוצר שחלחל לאוזנינו וקרקע אותנו להווי הישראלי, באשר היה ובאשר היינו בלי כל קשר למעורבות פוליטית ימנית או דתית. אז איך זה קרה, מה קרה לו ? שאלתי את עצמי. איך אומן כל כך אינדוודואליסט, שם את כל הביטוי האומנותי שלו רק בכנפיו הענפות של השיוך המגזרי? אם נשאל את החילוניים הם יגידו שהוא השתגע ואם נשאל את הדתיים יגידו שחזר לשפיות. הרי השאלה היא את מי שואלים והתשובה תמיד נמצאת בכף המוזנים בה מאמינים. לכן אין מענייני להעמיד שום דבר על שולחן השיפוטים, אלא לצאת לטיול בחייו וביצירותיו כדי להבין.