פוליטיקאי שהתקשורת שונאת, יכול להגיע לשלטון רק על כנפי הקטסטרופה. ב-96, למרות ההעדפה הברורה של התקשורת את שמעון פרס, האוטובוסים שעפו באוויר, הם שהעיפו את סוכני אוסלו מהשלטון והעלו את נתניהו. ב-2009, שוב נתניהו, והפעם "בזכות" משבר כלכלי עולמי חסר תקדים, מפלגת שלטון מושחתת והתפכחות מאשליות השלום שמכרו לנו המושחתים של קדימה.
"הימים השחורים עוד לפנינו", מזהיר נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. ליוסי קוצ'יק, מי שכיהן בלשכת ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, יש דעה דומה. לבן כספית הוא אמר: "בקדנציה הקודמת של נתניהו כשר אוצר, היה גרעון של 1%-2%. אם רם בלינקוב מגיע לממשלה עם 6% גרעון, תאמין לי בן, נפלו השמים" (עושים סדר / 3.5.09).
כשכלכלת העולם שקועה בבוץ, הסיוט הכי גדול של מנהיגי החילוץ הוא אבטלה ממארת. כדי לבלום את המגיפה המתרגשת עלינו, ואת זה מבינים כל הפוליטיקאים - חייבים לנקוט צעדי חירום. גם רוצחי האופי יודעים את זה. אז למה לעזאזל, הם לא יכולים להתאפק?
כל העדר, בתוספת פוליטיקאים עם אינטרסים צרים, פשטו עם שחר יום חמישי האחרון כמו קניבלים רעבים, כדי לנגוס בבשרו של מי שנבחר על-ידי האזרחים לטפל בבעיות הגדולות. הכי ארסית הייתה ח"כ שלי יחימוביץ'. "עם אנשים כמו ביבי", קבעה הקומוניסטית, "לא הייתה קמה לנו מדינה" (מעריב / 8.5.09). את הקיצוצים המוצעים הגדירה "גזרות סדיסטיות", כאילו מעולם לא שמעה על "שיטת העיזים".
מישהו צריך להסביר לפועלת, שהקומוניזם מת, ורק לוחמים יפניים שעדיין משרכים דרכם בג'ונגלים של אסיה לא יודעים את זה. הקיבוצים שהתנהלו על-פי האידיאולוגיה שיחימוביץ' מוכרת לנו, חלקם מונשמים ורובם הפכו קפיטליסטים. לא לפני שהאוצר מחק להם חובות בסך 17 מיליארד שקל. גם המפלגה שלה, אחרי שמכרה (כמעט) את כל נכסיה, נאנסה להסיר את הדגל האדום ולהניף דגל לבן מול המציאות. לפני שהיא מציעה לנתניהו איך לרפא את הכלכלה, נראה אותה מייעצת לברק איך מחזירים מאה עשרים מיליון שקל חובות. אפילו ההסתדרות עמדה בפני סכנת קריסה אלמלא עמיר פרץ מכר נכסים ופיטר כאלפיים עובדים.
להיכנס ללשכת ראש הממשלה עם חור של ארבעים מיליארד שקל (איך היה אומר סילבן?), זה לא גליק כזה גדול. שונאי נתניהו בתקשורת יודעים שרק שרלטנים יכולים לחלק כסף מקופה ריקה. אילו עשו מלאכתם נאמנה, היו מן הסתם נותנים עידוד וגיבוי לנתניהו, בתוספת הערה שהמבחן שלו אינו בניתוח הכואב, אלא בתוצאה. במקום זה ראינו את התקשורת מגישה תרד לעופר עיני, ומשכנעת אותו שהוא פופאי. "אם לא יהיו שינויים" נמסר בשמו של יו"ר ההסתדרות, "אני מפרק את הממשלה".
שר החינוך זוכה לקרוא על עצמו כמה שורות טובות בעיתון, אם רק יציל את עתידנו מהגיליוטינה של האיש האכזרי הזה. סטודנטים מאיימים להשבית את הלימודים, אם יידרשו להוסיף לשכר הלימוד מחיר לחמניה. השר בוז'י הרצוג, מאיים במשבר פוליטי, אם יהין מאן-דהו לגעת בכספי הרווחה. העזוז בקולו מוכיח שהתגבר על הפסקת קשרי העבודה עם הדוגמנית המשתמטת בר רפאלי.
שר הביטחון ברק מזהיר שאם נעלה את גיל הפנסיה של אנשי הקבע, אחמדינג'אד יופיע בחלומות של כל אחד מאיתנו. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' מזהיר מקיצוץ בתקציב המשטרה. לא צריך להיות קרוב אצל משפחות הפשע כדי להאמין לו. רופאים מזהירים שאם יהיה קיצוץ בתקציב הבריאות, גופות יוצאו מבתי החולים כמו פיתות בסרט נע.
בקיצור, משבר קשה. הכלכלה הישראלית על שולחן הניתוחים, ודורשי טובתנו צועקים לשטייניץ ולנתניהו: בלי תרופות ובלי אזמל. רוצים שתסירו את הגידול באמצעות לחשים. ואם זה גדול עליכם, יש לנו את הרב איפרגן ("הרנטגן") ואת אורן זריף...
