"כאשר הורים נפרדים, נוצר מצב שבו המידע על הילדים מתרכז אצל אחד ההורים ונחסם בפני ההורה אשר אינו מתגורר עמם באותו בית. הצעת החוק מוסיפה לפרטי הרישום של קטין במרשם האוכלוסין את מענו של ההורה אשר איננו מתגורר עם הקטין, ובכך מעגנת את זכות שני ההורים לקבל מידע לגבי ילדיהם". אלו הם דברי ההסבר ל
הצעת חוק מסירת מידע להורה, התשס"ט - 2009 אשר הונחה על שולחן הכנסת לפני כשבוע (יום ב', 4.5.09).
הצעת החוק אשר משותפת לחברי כנסת מן השמאל הקיצוני (ח"כ דב חנין), לחכ"ים ערביים (ח"כ מוחמד ברכה, ח"כ חנא סוויד, ח"כ עפו אגברייה), לח"כים מקדימה (ח"כ אורית זוארץ, ח"כ נחמן שי וח"כ בילסקי זאב), וכן לחכ"ים מן העבודה, מרצ והליכוד, (ח"כ דניאל בן-סימון, ח"כ אילן גלאון, וח"כ יריב לוין בהתאמה), הינה פרי יוזמה של עמותת
הורות=שווה.
ההצעה קובעת כי מקום בו "הוטלה על גוף המנוי בתוספת חובה על-פי כל דין, למסור להוריו של קטין מידע הנוגע לאותו קטין, ואחד מהוריו של הקטין אינו מתגורר עימו, ימסור הגוף את המידע גם לאותו הורה".
לדברי גיא רוה, חבר ועד בעמותת הורות-שווה, ההצעה באה על-רקע המציאות המוכרת בה מוסרות הרשויות מידע לגבי הילד רק להורה המשמורן. הדבר מביא להגדלת הנתק בין האב לילדיו ולא מאפשר לאב לממש את אחריותו ההורית. יתרה מזו, מסירת מלוא המידע לשני ההורים תסייע בעידוד מעורבותם של שני ההורים בחיי הילדים גם במקרים בהם אחד ההורים בחר מסיבות שונות שלא להיות מעורב.
לשיטת רוה, הבעייתיות בהקשר זה היא בראש ובראשונה בכל הנוגע לטובת הילד, ובעייתיות נוספת היא ביכולת של האב לקיים את חובתו ההורית כלפי הילד ולפעול במרב הזהירות ושיקול הדעת המתחייבים מכל הנוגע לדאגה לבריאותו של הקטין. אחת מהחובות ההוריות כלפי קטין, בהיותו חסר ישע, היא לדאוג לבריאותו הפיזית, כמו גם הנפשית. היעדר דאגה שכזו פירושה הזנחה. הזנחה היא עבירה פלילית. בדין האזרחי הזנחה היא
רשלנות, עוולה אזרחית. בצדק, החוק אינו מפחית מן האחריות ההורית לאחר גירושין. שני ההורים אחראים לבריאות הקטין, ואסור להם להזניחו. המצב הביורוקרטי הקיים, עשוי לגרום ל
הפרת חובה חקוקה. אין ספק שהחובה היא גם זכות, זכות להיות הורה, זכות לגדל ילד, זכות במובן היהודי הלכתי של המילה, אך בעיקרה היא חובה.
חברי הורות-שווה, בהצעת החוק אשר יזמו, נסמכים לדבריהם על מסקנות דוח הביניים של ועדת שניט בעניין חלוקת האחריות ההורית בזמן גירושין, ולפיהן "עיקרון טובת הילד מהווה את נקודת המוצא העקרונית ממנה נגזרת האחריות ההורית".
