שער יפו הוא השער שדרכו יצאו בימי קדם מירושלים העתיקה לכיוון העיר יפו. כאן מתחיל הציר הנקרא רחוב יפו, הנמתח עד פאתי העיר החדשה. משם ואילך הוא קרוי כביש מספר 1 - ציר תנועה היסטורי שהוא גם ציר התנועה החשוב ביותר בישראל, המחבר את שני המטרופולינים הגדולים. בסמוך לשער יפו ולאורך דרך יפו התפתחו בשלהי המאה ה- 19 מסחר, מלונאות ומגורים. בהמשכה הוקמו השוק, אזור התעשיה של אז, ובתי חולים.
במקביל לרחוב יפו הלך והתפתח רחוב הנביאים, הנמתח משער שכם, עד למפגשו עם רחוב יפו, בצומת הקרויה כיום "כיכר הדוידקה". קרבתו של רחוב הנביאים לציר הראשי יפו, וכן היותו רחוב שקט.
הפכו אותו לרחוב מלכותי, שלא מעט משכיות החמדה של ירושלים רוכזו לאורכו: כנסיות, קונסוליות, בתי חולים ווילות הדורות.
מלחמת העצמאות, כידוע, יצרה מציאות שהפרה את הרצף בין שני חלקי העיר. קו הפסקת האש ושטח ההפקר החדש קטעו את שני הרחובות - יפו והנביאים - ודרדרו את שכונת ממילא, המשתרעת מסמוך לשער יפו ולאורך רחוב יפו ואת שכונת מוסררה הסמוכה לשער שכם.
לאחר שסולקו במלחמת ששת הימים גדרות תיל, שדות מוקשים וחיילים ירדנים בלתי צפויים, שאיישו עמדות על חומת העיר הקדושה, ננקטו במודע או שלא במודע כמעט כל הפעולות האפשריות להנצחת הקטיעה של הרחובות ההיסטוריים הנזכרים, ויחד איתם קטיעת הרצף שבין העיר העתיקה לבין העיר החדשה. השלכה נוספת של אלו הייתה החנקת המרכז הייחודי של ירושלים. די אם נביט במפה המצורפת כדי להבין את גודל האיוולת.