1.
מטרת מסמך זה היא להציג את הדילמות המרכזיות שניצבות בפני ישראל במסגרת התהליך המדיני עם הרש"פ בגדה כתשתית לעידכון האסטרטגיה המדינית של ישראל.
2.
הנחת העבודה היא שעיצוב מדיניות חדשה כלפי התהליך המדיני הכרחי בשל ההישגים הדלים של תהליך אנאפוליס ושל מדיניות ישראל בעזה; בשל החששות בקרב הקהילה הבינלאומית מכינונה של הממשלה החדשה בישראל ובשל חוסר האמון שלה בגישת השלום הכלכלי; ובשל ההערכה מחדש של הממשל האמריקני את מדיניותו באזור בימים אלה.
3.
ההיסטוריה מעידה שלישראל עשוי לצמוח ערך רב מגיבוש אסטרטגיה עשירה ורלוונטית שמגדירה מטרות, מתווה ולו"ז. בעבר, כשישראל הציבה אסטרטגיה כזו, היה בכוחה לעצב את סדר היום המדיני ולהשפיע על מדיניותה של ארה"ב.
4.
המלכוד הבסיסי של ישראל בנוגע לשליטתה בפלשתינים לא השתנה: מצד אחד, המשך השליטה באוכלוסיה הפלשתינית בגדה מציב איום משמעותי על עתידה של ישראל ועל דמותה היהודית והדמוקרטית. מצד שני, קיים חשש שכל נסיגה תגביר את הטרור('שטחים תמורת טרור'). בנוסף לזאת, '
כיבוש הדה לוקס' בגדה - כלומר, אי הנשיאה הישראלית במלוא נטל השליטה באוכלוסיה הפלשתינית - מונח על כרעי תרנגולת בשל חולשת הרש"פ.
5.
כל אסטרטגיה ישראלית חדשה צריכה להתחשב בשינויים הבסיסיים שחלו בשנים האחרונות, ובכללם: המשבר החוקתי והפוליטי הפלשתיני;
התבצרות שלטון חמאס בעזה; חיזוק היכולות השלטוניות של הרש"פ בגדה; שחיקת עיקרון שתי המדינות עד סף קריסה; והביקורת הנוקבת על פעולות ישראל בעזה שהביאה לשחיקה במעמדנו הבינלאומי.