רוחות של שינוי מנשבות בעולם. ממשל חדש ולא ממש ידידותי מתבסס בארה"ב וממשלת ימין חדשה מתחילה את צעדיה בישראל. שוב מתעוררות בשמאל הישראלי תקוות ללחץ אמריקני בלתי מתון על ממשלת ישראל, שיביא אותה לעקירת ההתיישבות בחבלי יהודה ושומרון ואולי אף בגולן. עיתון הארץ קורא לייסד בירושלים "בירה אחת, שני עמים" (21.5.2009) וגדעון לוי אף שוטח את תחינתו בפני אובמה: "אנא, בכוח" (20.5.09), ומפציר בו לכפות על ממשלת ישראל הנבחרת פתרון שיקפל את ישראל חזרה לגבולות 67', אותם כינה אבא אבן, בהיותו שר החוץ של ישראל בשנות ה-60': "גבולות אושוויץ".
תוחלתם של לוי ושל עיתון הארץ לניצחון משמעותי של השמאל בבחירות האחרונות נכזבה. פעם נוספת הוכיח להם העם, בבחירות דמוקרטיות, כי אינו שותף לעמדתם וכי אינו רוצה בדרכם. חלומם בדבר ממשלה שתקים מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים ושתתיר להמוני פליטים להציף את תחומי ישראל - התרחק מהם. למעשה, תוצאות הבחירות האחרונות העניקו, לראשונה מזה שנים, רוב מוחץ לימין הישראלי וגימדו עד מאוד את השמאל. אבל זה לא מפריע לאנשים ממחנה ה"שלום" לפעול לכפייה בלתי דמוקרטית של דרכם.
תמיכה מלאה במיצובישי
מבין אני לליבם של אנשי שמאל, שרואים בעיניים כלות כיצד ממערכת בחירות אחת לזו שאחריה הולך כוחם ופוחת. שנים רבות הייתה זו מנת חלקו של הימין הישראלי. זה לא קל, אבל בדמוקרטיה אמיתית זה קורה. אלו הם כללי המשחק, וכאשר רוב הציבור דוחה את דרכך ובוחר בדרכו של יריבך, עליך לקבל את החלטת הרוב. מותר ואף רצוי שתעמוד על עקרונותיך ושתתבע את שמירת זכויותיך, ולוּ בהנחה ששמירה עליהן עשויה יום אחד לסייע לך לשכנע את הציבור לבחור בך. אך כמיעוט - אינך רשאי להתוות דרך.
והנה, מתברר שהעיקרון הדמוקרטי הפשוט הזה, שהיה ברור למנחם בגין המנוח - שקיבל את דין הבוחר והקפיד לכבד את זכותן של מפלגות השמאל בעקבות זכייתן ברוב בכנסת להתוות את המדיניות הישראלית - משום מה אינו ברור לשמאל הישראלי. הוא מוכיח לנו את זאת פעם אחר פעם, אם בקריאה חתרנית לגורמי חוץ להתערב במדיניותה של ממשלה נבחרת ואם בשתיקתו הרועמת לנוכח רמיסת זכויות האדם של קבוצות חברתיות הרחוקות מהשקפותיו. כך שתק השמאל הישראלי- על שלל אינטלקטואליו, ארגוניו ומכוני המחקר שלו (שכידוע, רבים מהם ממומנים בכספי האיחוד האירופי ומדינות זרות) - כאשר גורשו תושבי גוש קטיף וצפון השומרון מבתיהם, למעט אלה מתוכו שהביעו בריש גלי את שמחתם על כך. כך שותק השמאל כיום, כאשר נרמסות זכויות האדם הבסיסיות של חייל צה"ל, גלעד שליט, בעוד רוצחי חמאס נהנים משלל הטבות והקלות בבתי הסוהר הישראלים. גם הפגיעה בזכויות האדם של תושבי שדרות המופצצים תדירות מרצועת עזה אינה מפריעה להם במיוחד, אולי משום שהם עסוקים כל כך ב"זכויותיהם" של תושבי עזה הנותנים מחסה לטרוריסטים אשר יורים רקטות על אותם תושבים.
השמאל הקיצוני, המנהל את סדר היום הציבורי שלנו, שולל למעשה את זכותה של ממשלה ישראלית, שנבחרה באופן דמוקרטי ומייצגת רוב גדול, לנקוט מדיניות התואמת את קווי היסוד שלה. כזכור, הוא לא שלל את זכותה של ממשלת השמאל בראשות רבין להעביר את הסכמי אוסלו בכנסת ברוב של חבר כנסת אחד (ומיצובישי אחד). הוא גם לא ראה כל פגימה ב"דמוקרטיה" במהלכיה של ממשלת שרון (אשר נגדה יצא חוצץ בתקופת אינתיפאדת אל-אקצה, כשזו פעלה בניגוד להשקפותיו) לגרש את יהודי גוש קטיף ברוב של 59 ח"כים לעומת 40 מתנגדים ו-5 נמנעים, למרות שהיה זה בניגוד למצע שהציג שרון לבוחריו, בניגוד לעמדת מפלגתו, תוך התפלגותו ממנה ותוך התכחשותו להבטחתו לקיים משאל עם בנושא. ממשלת הגירוש גם קיבלה את הגנת התקשורת וה"מלומדים" כאשר שללה את זכותם של אזרחי המדינה היהודים להביע את מחאתם נגד הגירוש מגוש קטיף.
והנה, כאשר מדובר בזכויותיהם של ערבים, בנעלין או בבילעין, פתאום נעשית מחאתו של השמאל אלימה, תקיפת חיילי צה"ל וחבלה בגדר ההפרדה בבילעין מוצגות כביטוי לגיטימי לזכות האזרח לביטוי עצמי במערכת דמוקרטית. באמצעות "שיחדש" בנוסח ג'ורג' אורוול, מנסים להסביר לנו כי ההגנה שמגֵנים "לוחמי הצדק" על "זכויות", כשהם למעשה פוגעים ביכולתנו להגן על עצמנו מפני ארגוני טרור דוגמת חמאס ופת"ח, אינה אלא המאבק למען השלום והחירות במלוא התגלמותו.
בקרוב מאוד עלולה מדינת ישראל לעמוד בפני הדרישה להעביר את רמת הגולן לסורים ובפני לחץ של ממשל אמריקני להקים מדינה פלשתינית עוינת בכל שטחי יהודה ושומרון, תוך עקירת מאות אלפי יהודים מבתיהם. האם כאשר תסרב ממשלת נתניהו להתכחש לצו הבוחר ותבקש להישאר נאמנה לעקרונות שהציגו מפלגות הרוב הימניות המרכיבות את הקואליציה, יכבדו תנועות השמאל בישראל את הכרעת הרוב, או שמא ינהגו כמנהגם משכבר הימים ויחתרו תחת הלגיטימציה של הממשלה, תוך התעלמות מזכותם של רוב הבוחרים לקבוע את דרכם הפוליטית ותוך זלזול בזכויות האדם היסודיות של המוני יהודים הצפויים להיות מגורשים מבתיהם?
האם הם ינסו אז לשכנע אותנו, שממשלה הנוקטת מדיניות שאינה תואמת את תורת השמאל היא בהגדרתה "בלתי דמוקרטית"?
