דף חדש בהיסטוריה מבקש להיכתב?

החל תור הזהב של הדיפלומטיה הציבורית האמריקנית: נשיא שחור, הזוכה לקבלת מלכים בעולם המוסלמי ונהנה מתמיכת העולם כולו. מסרונים שנשלחו בשידור חי בעשרות שפות שונות, ייצרו הקשבה מרשימה והעבירו בהצלחה את השכנוע והרטוריקה הרגשית היעילה. אלה הם בסיסי השינוי שמנסה אובמה לחולל - דיבור שכנועי ולא יריות, שימוש בעוצמה רכה מאשר קשה. רק כאשר רואים בעיניים את השבבים ניתזים בקהיר, מבינים שאכן נחטבים עצים, אובמה מציג נשיא שכמותו לא היה לארה"ב. נשיא שעובד ומראה תוצאות בפועל, וזוכה להקשבה שלא ידע אף נשיא אמריקני קודם. חשיבות נאומו של אובמה פורצת מגבולותיו הטבעיים כנאום דיפלומטי רגיל. מדובר בהשקת העידן החדש של עולמנו שטוב להפנימו מהר. אובמה מטאטא את בוש שמונה שנות כהונתו של בוש אגרו המון "אבק ולכלכוך" שכעת אובמה מנסה לנקותו. הוא מבקש ממנהיגי מדינות המזרח התיכון להביט למציאות הקשה בעיניים, ולהפסיק לרמות עצמן, אחת את השנייה ואת העולם כולו. הנשיא השתמש בנאומו בכל הכלים האפשריים העומדים לו: כריזמה ורגש. בנאומו ניסה אובמה לירות לכל הכיוונים והפגין פגיעות מרשימות: הוא התייחס לששת הנושאים החשובים ביותר על סדר היום העולמי - יחסי ארה"ב והעולם המוסלמי; הסכסוך הישראלי-פלשתיני; אירן והנשק הגרעיני; חשיבות הדמוקרטיה בעולם; וחופש הדת; זכויות נשים, הזדמנויות ושוויון כלכלי עולמי. לא בכדי ניסה להגביר את המכניזם בעולם בנאומו, הסכנות שיהיו לבעיות אלה - ההתחמשות הגרעינית בעולם, למשל, עלולה להביא לאסון - ללא שילוב זרועות בינלאומיים, לא ניתן יהיה למנעו. זמן 'בר-מצווה' לישראל הוא התייחס רבות לסכסוך הישראלי-פלשתיני, והציג תמונה מאוזנת, הוגנת ומשכנעת בצורה יוצאת דופן: שימור הברית עם ישראל ומנגד, פיוס היסטורי עם האיסלאם. העידן החדש של העולם נפרץ ולמדינת ישראל יש בהחלט סיבה לדאגה: אך לא מהעולם הערבי ולא מממשל אובמה, אלא מעצמה. ישראל חייבת לעשות את הדבר שממנו נמנעה: להחליט ולהתבגר. דבריו של אובמה לא היו קלים לאוזניים ישראליות: אזכור השואה מול הפליטים הפלשתינים, חלוקת ירושלים לשלוש הדתות, העובדה שאובמה מוכן להיכנס לדיאלוג ללא תנאי מול האירנים, הבנת המחאה נגד הגרעין הישראלי ועוד. נאומו של אובמה עשוי ללמד לקח את ישראל ומדינות ערב: לפעמים עדיף לייצר ולהוביל שינוי, מאשר להיות מוטבע בתוכו. כך ניתן לשלוט יותר בעניינים הקשורים אליך ועדיין לזכות לאהדה ולדימוי אוהד. אם השינוי ייעשה ולא יוצלח - הצד המפריע יועמד לדין הבינלאומי, לכן יש סיבה טובה לעולם הדמוקרטי להשתנות, מי שלא ישתתף בו יועף מהמשחק. אכן, דף חדש מבקש להיכתב ממשלת נתניהו מסוגלת להביא את השינוי, בעיקר בשל היותה ממשלה ימנית בעלת ראש ממשלה מנוסה. נכון, מדובר אולי באחת התקופות המורכבות ביותר שידעה ישראל ב-61 שנות קיומה. הדרישה להפסקת בניית התנחלויות למשל, הינה דבר כואב וקשה לביצוע. חלום אוהבי המדינה הצעירה ליישב כל פיסת אדמה מובן, אך הגיע הזמן לשינוי. מדוע? כי אין ברירה. לא עוד מהלכים שאינם תורמים לשלום האזורי, לא עוד החלטות הנובעות ממנוחה על זרי דפנת ההיסטוריה, כעת יש להיות פרגמטים, ממש כמו אובמה, לעשות ולא לדבר. מחיאות הכפיים המוסלמיות לדמוקרטיה העולמית היום, מוכיחות כי העולם צמא לשינוי: חיילי קואליציות המערב עייפו ממלחמות בעירק ובאפגניסטן, משלחות ארה"ב למזרח התיכון עייפו מתירוצים ונדמה שהעולם הערבי רוצה שינוי אמיתי. "אם נדון להישפט בידי העבר לא יהיה לנו עתיד" אמר אובמה. הסימבוליקה לשינוי אמיתי הונחה והמסכות הולכות לרדת, אלו פנים תתגלנה מאחוריהן? זו כבר שאלה קריטית אחרת...