חוק לרון התגבר על המחדל הזה, אשר מנע מבעלי מוגבלויות לצאת לעבוד, מחשש שיוותרו קרחים מפה ומשם. יש לזכור, כי החברה בה אנו חיים אינה סובלנית כלפי מוגבלות וכלפי שונות, ונכה אשר יוצא לעבודה תוך כדי נטישת קצבתו, מסתכן בסיכון של ממש: בעת פיטורין, הנכה יהא הראשון להיות מפוטר.
החוק מאפשר, לראשונה, לאדם עם מוגבלות להרוויח שכר גבוה יותר מבלי שקצבתו תישלל, תוך שמירה על ההטבות להן הוא זכאי. המשמעות בפועל היא שהכנסתו הכוללת, המורכבת משכר ומקצבה תהא גבוהה יותר. אך התיקון היותר חשוב והיותר משמעותי לטעמי, הינו פריסת רשת הביטחון: במקרה של הפסקת עבודה, יוכל האדם לשוב ולקבל את קצבת הנכות באותה דרגה אותה קיבל לפני תחילת עבודתו. החוק גם מציג קצבת עידוד, לה זכאים אנשים עם שכר גבוה יחסית, בהמשך לקצבת הנכות. קצבה זו מאפשרת בסופו של עניין לאדם עם מוגבלות לחיות מהכנסה (הכוללת קצבה ושכר) גבוה יותר. גם ביחס לקצבת העידוד תינתן רשת ביטחון ובמקרה בו אדם מאבד את מקום עבודתו הוא זכאי, במשך שלוש שנים, לשוב ולקבל את קצבתו מבלי שיצטרך לשוב ולהיבדק על-ידי הביטוח הלאומי.
התיקון לחוק הועבר בעקבות המלצות "ועדת לרון" בראשות השופט אפריים לרון ז"ל.
בתהליך הקידום התיקון השתתפה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, באופן משמעותי בשיפור הצעת החוק לה היו שותפים גם הביטוח הלאומי, שאף אמון על יישום החוק, משרד הרווחה, מטה מאבק הנכים וכן גורמים נוספים מהחברה האזרחית ומשרדי ממשלה.
לרגל הכניסה המיועדת של התיקון לחוק לתוקף, קיימה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מפגש הסבר בנושא החוק, אשר התקיים (יום ה', 4.6.09) בגני התערוכה. המפגש היווה הזדמנות לא רק להסברים על אודות החוק המוצע, אלא לאנשים אשר מתמודדים עם מגבלה פיזית או נפשית לתאר בפני קהל המאזינים, אשר הורכב ברובו מבעלי מוגבלויות, את פריצות הדרך שעשו בתחום שוק התעסוקה.
|
הם היו ארבעה: רינת ברוך, מתמחה בלשכה המשפטית של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, אשר סיפור חייה, התביעה המשפטית שניהלה, לימודי המשפטים שלה ועבודתה המשפטית בנציבות השוויון הובאה באתר זה בהרחבה, שגיא יודוביץ', אדם הסובל מעיוורון וכתב בתוכנית הרדיו "לא רואים ממטר", פרסי אדירי, מתמודדת עם מגבלה נפשית ורכזת פעילות עמותת "אנוש" בישוב מודיעין, ומנחם יעקובוביץ', חבר מטה מאבק הנכים בישראל אשר מנהל חברת טכנולוגיה עילית אשר מעסיקה בעלי מוגבלויות.
כל אחד מהם פרש את סיפור כניסתו לעולם העבודה. המנחה שאל את ארבעת המשתתפים כיצד הם ניפצו את תקרת הזכוכית הפרטית שלהם. לתשובותיהם היה מכנה משותף: הם החליטו שהם יכולים, ומינפו את המוגבלות שלהם לטובת העיסוק שבחרו בו: הם לא פנו לעיסוקם "למרות" המוגבלות, אלא בשלה, תוך הפיכת המוגבלות ליתרון. מכנה משותף נוסף בין ארבעת המשתתפים הוא ניצול משרתם כדי לסייע לבעלי מוגבלויות כמותם. רינת ברוך עובדת כמתמחה משפטית ב נציבות שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות, פרסי אדירי מסייעת לאנשים שנפגעו בנפשם במסגרת עמותת "אנוש", בין היתר למצוא עבודה, ומנחם יעקובוביץ', אשר הקים חברת טכנולוגיה עילית, החליט באופן עקרוני להעסיק בעלי מוגבלויות: הוא מאפשר להם לצבור ניסיון אשר עימו הם ממשיכים הלאה לעבודה בשוק החופשי, שם הם מרוויחים משכורות של "עשרים אלף שקלים", לדבריו, ו"מחזיקים משפחות".
גם כאשר משתמשים במוגבלות כיתרון ולא כחיסרון, עדיין, הקשיים לא מסתיימים. פרסי סיפרה כיצד "היא חשה שהיא צריכה בכל פעם לנפץ את תקרת הזכוכית מחדש", לא רק עבור אותם אנשים שעבורם היא מסייעת למצוא עבודה אלא משום ש"בכל דרכי, ובכל מהלך העבודה שלי – אני נתקלת באנשי מקצוע שעבורם לראות אנשים שעובדים באותו תחום אך נפגעו בעצמם נפשית, זו עילה להרמת גבה, ואני צריכה להוכיח שאני נמצאת במקום הזה בזכות ולא בחסד. אז אני עובדת ומשתכרת אבל זה לא נגמר. זו עבודה יום יומית".
גם מנחם מסיים בנימה אופטימית: "מי ששם לעצמו מטרה גבוהה, ולא נותן לעצמו הנחות ושואף למצוינות, יצליח. אסור להרים ידיים".
|
חלקו השני של חבר-הדיון הוקדש להסברים על חוק לרון. הגם שחלק זה מולא במחשבונים, במספרים, ובטבלאות אשר מראים כיצד שכר X ישפיע על קצבה Y, מה שחשתי בכינוס הזה הוא עוצמה. עוצמה אמיתית אשר נובעת מחופש בחירה אמיתי אשר ניתן לבעלי מוגבלויות. בניגוד לתוכנית ויסקונסין, אותה ביקרתי קשות באתר זה, משום שהיא תוכנית כופה, שיטורית, אשר מתייחסת לאנשים כאל שבויים במחנה אשר רוצים לברוח ותפקידם של נערי האוצר הוא למנוע את "התחמקותם מעבודה" (כפי שביבי הכריז בקול דמגוגי האופייני לו, עם כניסת התוכנית לתוקף), תיקון 109 לחוק הביטוח הלאומי מעצים את בעלי המוגבלויות, ומתייחס אליהם בכבוד, משום שהוא מאפשר להם בחירה: הוא מאפשר להם לצאת לעבודה בלא לסכן את קצבתם או את ההטבות הנלוות לנכות (כגון הקלות בארנונה וסיוע בשכר דירה), הוא מאפשר להם לבחור בהשתלבות בשוק התעסוקה בידיעה שיש להם רשת ביטחון אשר עומדת לרשותם למשך כל ימי חייהם, ובמידה שהם מרוויחים שכר גבוה יותר, רשת הביטחון תעמוד לרשותם במשך שלוש שנים, אך גם כאן, אם בחלוף שלושת השנים בעל המוגבלות שהשתכר שכר גבוה באופן יחסי יפוטר או יפסיק לעבוד, הוא יוכל לשוב ולקבל את ההכרה בנכותו בחזרה, בהליך מזורז יחסית.
|
דיני המשפט המנהלי קובעים ככלל, כי על הנחיות מנהליות להתפרסם, בייחוד הנחיות מנהליות אשר מתוות קווים מנחים אשר נוגעים לזכות מהותית של האזרח. עם זאת, למרות חשיבות בהירות ההנחיות המנהליות של השלטון, בייחוד כאשר עסקינן בפרט, "זהו הסוד הכי שמור במדינה", לדברי יואב קריים.
חוק לרון מחייב את המוסד לביטוח לאומי להתקין תקנות, כך שתהנה עילות קבועות שעל פיהן ניתן לקבוע כושר/אי כושר עבודה. לפי התקנות, לא ניתן יהא לקבוע היעדר כושר עבודה אך ורק משום שהאדם עובד. בכך החוק מנחה את שיקול הדעת המנהלי של פקידי המוסד, במסגרת התכלית לנתק את ה"קשר הגורדי", כפי שעו"ד ערן טמיר כינה אותו, בין קצבת הנכות לבין השתכרות מעבודה.
|
לשם שינוי, גוף רשמי במדינת ישראל יזם חקיקה סוציאלית שאין בה אלמנט של פטרונות, כפייה, התנשאות, חקיקה סוציאלית אשר מאפשרת לאדם הנכה לבחור, חקיקה סוציאלית אשר אינה מבקשת מנמעניה לחוש אסירי תודה (כמו תוכנית ויסקונסין אשר מחייבת אנשים, בעד קצבה זעומה, לציית ציות עיוור לכל גחמה מטופשת של הפקידונים המתפעלים אותה).
"האם הגולל על כל היוזמה המופלאה הזו לא ייסתם בתיווכו האדיב של חוק ההסדרים?", אני שואלת, בשלב שאלות הקהל. "לגבי סוגיות חוק ההסדרים, אי-אפשר להבטיח שום דבר, איש אינו יכול לדעת מה מתרחש במסתרי משרד האוצר, הסיכוי שיפגעו בזה בקרוב קטן, משרד האוצר היה חלק מהתהליך, זו התחושה שלי", השיבה כרמל סטינגר.
רופמן ממשרד המשפטים הוסיפה ש"אנחנו לא ניתן לזה לקרות כל כך מהר".
|
|