מדונה היא זמרת מוכרת, שמעריצים אותה מיליוני אנשים ברחבי העולם. את דרכה לפסגת עולם הזמר הווירטואלי, עשתה בעקביות ובנחישות.
מאז שהכרתי את מדונה כזמרת, שמעתי את שיריה ואף ראיתי את הקליפים והסרטים שעשתה. מצפייה שלי בקליפים ובסרטים שלה, ומהופעותיה, ושאותן ראיתי אך ורק דרך מסך הטלוויזיה שבביתי, ראיתי אישה על הבמה שמחליפה בעצמה מגוון רחב של דמויות. כלומר, הדמויות אותן החליפה מדונה בקליפים, בהופעות ובסרטים שבהם היא השתתפה, הן לא הזהות האמיתית שלה כבן אנוש.
בן אנוש שמתנתק מזהותו האמיתית, במידה שהוא מודע לזהותו האמיתית, מתנתק גם מהמציאות האמיתית, כלומר מהיכולת שלו לתרגם באופן האמיתי את המציאות האמיתית שבה הוא חי. כאשר בן האנוש מתנתק מזהותו האמיתית, ומהיכולת שלו לתרגם את המציאות האמיתית שבה הוא חי, מעשה זה יכול לגרום לו לנזק בריאותי.
מדונה היא אולי זמרת מוכרת ומוערכת בעולם הבידור הווירטואלי, אבל בעולם שבו הרגש שגורם להזיה מכתיב את יצירת המציאות האמנותית, הזהות האמיתית נעלמת. כתוצאה מכך נוצרת מציאות שהיא וירטואלית, אשליה, מציאות שבה ישנם אנשים רגישים, ולא ענייניים.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יהיה כאשר נהיה רגועים יותר, רציונאליים וענייניים.
למה?
כי, אז נהיה מכוונים, כי זו זהותנו האמיתית.
רק אז, כאשר נבין ונהיה מודעים לזהותנו האמיתית, נוכל לתרגם ולהבין את המציאות האמיתית בה אנחנו חיים באופן ברור יותר, הן מהבחינה האבולוציונית והן מהבחינה הרוחנית. כאשר זה יקרה אף אחד/ת לא ירצה מבחינה תודעתית להתנתק מזהותו האמיתית לעולם האשליות וליהנות, ואפילו לא כדי להיות זמר/ת.
למה ?
כי אז מודעים לסבל שנובע מכך.
וכי מי רוצה לסבול?
