אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, פרש את משנתו המדינית בכינוס משפטנים של הקרן החדשה בישראל במרכז רבין. מנאומו אנחנו למדים שהוא תומך ב"מדינת כל אזרחיה" לצד שמירת אופיה היהודי. העיתונאי דניאל אדלסון ציטט את כבוד הנשיא בדימוס אומר: "אם תשאל יהודי האם אתה בעד שיוויון עם ערבים הוא יגיד בוודאי, אם תשאל אם הוא בעד לזרוק את כל הערבים מפה, הוא יגיד ודאי. הוא לא רואה סתירה בין הדברים".
הואיל ואני יהודי בן יהודים בני יהודים, והתשובה שלי לשתי השאלות הינה שלילית בעליל, אין לי מנוס מן האבחנה כי כבוד הנשיא בדימוס טועה ומטעה. רבים-רבים היהודים, ואני בתוכם, חושבים שאין לתת למתנגדי המדינה היהודית את הזכות לבחור ולהיבחר למוסדותיה הממלכתיים, וכן, מעולם לא עלתה במוחי המחשבה "לזרוק את כל הערבים מפה". יש תושבוּת ללא אזרחות מלאה! לא המצאנו את הדבר. לדבריו של אהרן ברק יש הד תקשורתי עצום בארץ ומחוצה לה ולאסוננו, תהיה להם השפעה מצטברת על ערימות "בצלם", "אוסלו", "הינתקות", "זוכרות", "ווטש", "נשים בשחור", "שלום עכשיו", "גוש שלום", "עדאלה", "מרכז מוסאווא", "הגדה השמאלית" וכמובן "ועדת המעקב העליונה".
כבוד השופט אינו יכול לאחוז בשרביט בשני קצותיו! אין דבר כזה "מדינת כל אזרחיה לצד שמירת אופיה היהודי". אם יש יתרון-מה ליהודים במדינה, זו אינה "מדינת כל אזרחיה" בוודאי לא מנקודת מבטם של הערבים. זכורה היטב התנגדותו של כבוד הנשיא בדימוס למינויה של הפרופסור רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון משום שיש לה "אג'נדה, נבחן איפוא את האג'נדה בראייתו של כבוד הנשיא בדימוס את המדינה היהודית, לעומת ראייתם הרשמית של הערבים הפלשתינים בישראל את אותה מדינה:
"מדינה יהודית".