חרדה מטיפולי שיניים אצל ילדים

התייחסו לחששות של ילדכם בכבוד אם הם אומרים כי הם פוחדים מטיפול שיניים, אל תזלזלו בתחושותיהם ותבטלו אותם ב"אל תפחד" או "אתה גיבור". ניסיונות ביטול או הקטנת הפחד שלהם, יביאו רק להקצנתו, העצמתו ולעימותים מתסכלים. הראו להם שאתם מבינים את מקור הפחד שלהם. תנו לפחד לגיטימציה - זכרו פחד זו תגובה נורמלית. אתם יכולים גם לצרף סיפור אישי על מצב דומה שהיה לכם ופחדתם. עם זאת, אל תשקיעו בזה יותר מדי זמן (לא מעל 3 דקות). כי אז, אתם רק מעצימים את הפחד. לאחר-מכן, נסו לברר איתם מה יכול לעזור להם להתגבר על הפחד.

אמון

אל תשקרו לילדים. אם זה אמור לכאוב, אל תגידו שזה לא יכאב. אפשר ועדיף לא להתייחס לנקודה זו ב"הכנה" מצד ההורים לקראת הטיפול כדי לא להטריד את שלוות הילד, אך בשום אופן לא להבטיח הבטחות שלא ניתן לקיימן (או בקיצור אל תאמרו "זה לא יכאב" וכיוצ"ב). ילד שאיבד את האמון, לא יסכים יותר לטיפולי שיניים, ולא משנה מה. אם תשקרו, הם לא יאמינו לכם יותר, הם לא יבטחו בכם יותר, ובצדק. על רופא השיניים לעזור לילד להבין בדיוק במה מדובר, לפרטי פרטים, כדי לתת לו תחושה שהוא בשליטה ובסביבה מוכרת. תנו לילד את הביטחון שאתם שם לצידו. אם תיתכן אפשרות למצב לא נעים או כואב - על הרופא להסביר לילד בשפה פשוטה וזאת כדי להתמודד עם ההכנה שהילד קיבל מחוץ לכותלי המרפאה ולנסות לנטרל אותה. אפשרו לילד לבחור ביו טיפולים שונים (במסגרת ההיגיון וגיל הילד). סכמו מראש על סימן מוסכם בין הרופא לילד לעצירת הטיפול במקרה של אי-נוחות. אפשרו לילד לשאול שאלות או לבחור אם הוא רוצה הסברים. חשוב לזכור, כי רמת השליטה הניתנת לילד צריכה להיות מבוקרת היטב ועם זאת, לעיתים הפעלת סמכות במידה הנכונה עשויה להגן בפני מצבים טראומטיים פוטנציאלים. אמון נרכש גם על-ידי התנהגות הורים וקרובים, התבוננות או חשיפה לאמירות בנוגע לאמון ברופא השיניים.

שינוי הלקסיקון

לעיתים מילים שנאמרו על-ידי ההורים בתמימות מתוך כוונה טובה, עלולים לגרום לתוצאה ההפוכה. הכי טוב - תנו לרופא השיניים להסביר לילד. אין צורך מצידכם לכל הכנה מוקדמת בבית. אם חייבים - שנו את הלקסיקון לדוגמה אל תשתמשו במילה "זריקה" - אלא ב"טיפות שינה לשן". אל תאמרו "עקירה" - רופא השיניים יקרא לזה לעיתים בקיצור "ע" או "לנדנד" את השן וכו'... היעזרו ברופא השיניים שלכם וסכמו מראש על שימוש במילים.

חשיפה הדרגתית

רצוי כי הביקור הראשוני במרפאת שיניים יהיה אירוע חיובי. לא כדאי להגיע לטיפול כשכבר יש כאבים או בעיות בשיניים. בביקור הראשוני, הילד יכיר את הרופא, כיסא הטיפולים ("לונה פארק, "מטוס", "חללית"...) ואת הכלים השונים ("מראה קטנה", "שואב אבק" או "נותן הנשיקות" - במקום סאקשן). וכמובן הביקור תמיד יסתיים עם מתנה נחמדה ותודה לילד שעזר לנו. אם אפשר תתחילו טיפולים באופן הדרגתי מהקלים למורכבים תנו לילד להכיר את הרופא, "כללי המשחק" והכלים השונים.

שימרו על אופטימיות וחיזוקים חיובים

הדגישו את החלקים הנעימים והמוצלחים בטיפול. שבחו את הילד על התנהגותו. גם אם פחד והתגבר זה מצוין. שימו דגש על ההתגברות ועל הנחת שלכם מההתנהגות. רצוי שלאחר הטיפול תעסיקו את הילד בדברים אחרים מיהנים, כדי שהזיכרונות הלא נעימים ימחקו יישארו רק החיוביים.

אל תכעסו על הילד

אם לילד כואב או "מציק" אחרי ההרדמה או שפשוט איבד את סבלנותו אל תפגינו כעס כלפיו - כך לצד הקושי הפיזי יצטרף קושי נפשי, תחושה של חוסר הצלחה או תסכול כי לא עמד במשימה ואכזב את הוריו.

אל תשוו בין הילד לילדים אחרים שלא מפחדים

זה לגיטימי לפחוד. הדגישו את החיובי ולא את השלילי.

למשולש הורה ילד ורופא שיניים תפקיד חשוב בלהתגבר על הפחד. בחרו רופא שיניים לילדכם שאת בוטחים בו. בקרו במרפאה לפני ללא הילד, הכירו את הצוות, דברו עם הרופא ולימדו על גישתו, סכמו מראש, מי יבוא עם הילד לטיפול אבא או אמא או שניכם. לעיתים הילד יתנהג אחרת בנוכחות הורה אחר. סכמו מראש על הלקסיקון והאם וכיצד להכין את הילד מראש. אל תחכו שלילד יכאב. הביאו אותו לביקורות כבר בגיל צעיר לפני שהבעיות מתחילות והמשיכו לעשות כן כל חצי שנה לפחות. ספרו לרופא על ניסיון העבר בטיפולים, ספרו לרופא על תחביבים או דברים שמייחדים את ילדכם או שילדכם מאוד אוהבים (כמו קבוצת כדורגל, משחק מחשב, חוג) כדי שיהיה להם נושא לשיחה והילד ירגיש שמתחשבים בו. זכרו, כי פחד הוא לא רק תלוי סיטואציה, אנחנו בתור בני אדם מייצרים עבור עצמנו את הפחדים שלנו, השלכה של רגשות מבפנים החוצה, לעבר כל גורם אפשרי יוצרת עבורנו ג'ונגל של פחדים, לא חשוב כמה ננסה לנקות את הסביבה האובייקטיבית מגורמים מפחידים. והורים יקרים, זכרו כי פעם גם אתם הייתם ילדים אז אל תעבירו את פחדיכם לדור הבא.

1. פחד מהלא נודע

תזכרו כי ילדכם לא נולד עם גן "לפחד מרופא שיניים". כאשר הילד מגיע לראשונה למרפאת שיניים והוא חרד או פוחד, זה נובע לרוב מפחד מהלא נודע, יחד עם מידע שקלט בסביבתו. לעיתים, יהיו אלה "סיפורי אימה" ישירים מההורים, אחים או חברים ולעיתים יהיו אלה מסרים סמויים שיקלוט הילד מהתנהגות ההורים הנותנים ביטוי לפחדיהם. ההורים מרגישים צורך "להכין" את הילד למפגש עם הרופא ומשתמשים במושגים שדווקא עלולים להביא לתוצאה הפוכה מהרצוי. לדוגמא, המשפט הפשוט "אל תפחד" או "אל תדאג, זה לא כואב" כשהילד עוד לא הגיע למרפאה או רק התיישב על כיסא הטיפולים, יגרום לילד להבין שהאפשרות לכאב או משהו מפחיד קיימת ולכן הפחד יתחיל לחלחל.

2. פחד מחדירה

טיפולי שיניים מחייבים חדירה למרחבו של הילד. לא רק המגע הפיזי, אלא גם חדירה ממש לתוך פיו וגופו בעודו שוכב עם פה פעור וחסר אונים.

3. פחד מאיבוד שליטה

הילד לא בחר להגיע לטיפול, אלא הובא על-ידי הוריו. הוא שוכב על הכיסא עם פה פעור ודמות סמכותית אחרת מכתיבה לו מה לעשות. הוא מרגיש חסר אונים ללא שליטה במצבו.

4. חוסר אמון או פחד חשיפה

אמון מוגדר כציפייה של אדם למימוש הבטחה. הפרת אמון מצד רופא או רופא שיניים אחד עלולה להוביל לחוסר אמון בכל רופא שיניים אחר. אמון נרכש גם על-ידי התנהגות הורים וקרובים, התבוננות או חשיפה לאמירות בנוגע לאמון ברופא השיניים. אמון ברופא השיניים משחק תפקיד חשוב בפחד הדנטלי הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים.

5. פחד מכאב

גם ברפואת שיניים מודרנית, כאב הוא עדיין מרכיב העלול להופיע בטיפולי שיניים ולכן הפחד מכאב הוא לגיטימי. לעיתים, הילד יפחד מכאב עקב ניסיונו שלו או ניסיונם של אחרים או בגלל אמירה המזכירה כאב גם אם נאמרה בשלילה.