חגיגה לטינית סוחפת ב"שבלול"

מוזיקה לטינית סוחפת, של מיטב היוצרים הדרום-אמריקנים, מושמעת בימים אלה במועדון הג'אז התל אביבי, "שבלול", שבנמל תל אביב. בסוף השבוע האחרון צפינו שם בהפקה החדשה של רביעיית פרננדו קנופף, שהשמיעה, במשך שעתיים תמימות, עם הרבה שמחת-חיים, קצב ורגש, שירים מקוריים, ג'אז לטיני ומוזיקה מקובה, ארגנטינה וברזיל. כהרגלו, סחף אחריו קנופף - בסיסט, פסנתרן, מלחין, מעבד ומפיק - את קהל-מאזיניו הנלהב לאקסטזה גדולה. בכישרונו המוסיקלי המדהים ניכר עליו שהוא מושפע מאוד מסנטנה, גדול הזמרים והמוסיקאים הלטינים. עיבודיו המקוריים של קנופף ליצירותיו של המוסיקאי הארגנטיני, אסטור פיאצולה, זכו לתשואות-הדרן ממושכות. נושם ארגנטינה קנופף, שיצא השבוע למסע-הופעות בן חודש בבואנוס-איירס, נושם, עדיין, על כל צעד ושעל בעיבודיו ובהופעתו, את ארגנטינה, ארץ-הולדתו. עוד בנעוריו בבית הוא נשם מלוא ריאותיו מוזיקה קלאסית, ג'אז ומוזיקה דרום-אמריקנית. כבר בגיל 14 החל ילד הפלא המוסיקלי הזה לימודי פסנתר ותיאוריה של המוזיקה. שנתיים לאחר מכן החל בלימודי הנגינה על גיטרה-בס חשמלית. בגיל 18 עלה לארץ, שבה סיים, בהצטיינות, את ארבע שנות-לימודיו בבית הספר היוקרתי לג'אז ולמוזיקה בת-זמננו, "רימון". מזה תשע שנים הוא מנגן כנגן מקצועי וכמפיק של הרכבי ג'אז, סלסה ומוזיקה ברזילאית. בתום הופעותיו המרשימות עם אמנים ישראלים ובינלאומיים, הוא הקים לפני חמש שנים את "רביעיית פרננדו קנופף", המשלבת ג'אז עם מקצבים קובניים-לטיניים ולחנים ועיבודים מקוריים. נגנים מעולים בהרכב הרביעייה של המופע המרשים מיטיב פרננדו קנופף לככב כנגן-גיטרה ובס מעולה; אריק נייסברג מפליא לפרוט על הפסנתר; מרסלו זובר שולט בסקסופון ובחליל, ואילו יוגב שטרית משלים את ההרמוניה ביניהם בתופים ובמערכת כלי ההקשה שלו. לעומת ההצלחה המרשימה של מופע פררנדו קנופף, נחלנו ערב קודם לכן, באותו מועדון, אכזבה מהופעתה של זמרת הג'אז סימונה ארונס. המופע, שכונה, "קצב הסמבה של גדולי היוצרים מברזיל", לא הצדיק את שמו. במקום סמבה הייתה בוסה-נובה, וגם זו החטיאה את המטרה. במקום העדינות והרוגע שמאפיינים אותה לעומת הסמבה, היא הייתה קולנית מדי. קולה של ארונס לא רק שלא היה לחשני, כפי שהוא מאפיין את זמרי הבוסה-נובה, הוא גם נעדר צלילות והיה מונוטוני מדי. כל שיר נשמע כקודמו והדייסה השירית של הזמרת ממש שיעממה. לעומתה, היטיבו, במיוחד, לנגן אלק כץ, בפסנתר וקלידים; אלי זק, בגיטרה; חגי ביליצקי, בקונטרבס; ואמיר ברסלר, בתופים. מזלה של ארונס שחברה לארבעת הנגנים המוכשרים האלה, שהצילו את המצב וחיפו היטב על הופעתה המונוטונית.