אחת השגיאות הנפוצות ביותר בעברית של ימינו היא "שמונָה-עשרה" במקום "שמונֶה-עשרה". אין כמעט איש בארץ, המשתמש בצורת הנקבה הנכונה של המספר 18. הצורה התקנית שמונֶה-עשרה ממשיכה להופיע רק במקום אחד: במהדורות החדשות של קול ישראל. ביומני החדשות וברשתות הטלוויזיה, לעומתן, אפשר לשמוע, למשל, את החזאית הפופולרית מדווחת על "שמונָה-עשרה שעות אור באוסלו ובסנט-פטרבורג". הצורה הנכונה נעדרת כמעט לחלוטין מדבריהם של פוליטיקאים, מרואיינים, אנשי אקדמיה, משפטנים ואנשי ציבור. בדומה לכך, שומעים הרבה את הצורה המשובשת "שמונָה-מאות" במקום "שמונֶה-מאות". לכאן קשור גם הבלבול הישן בין "קריית-שמונֶה" לבין קריית-שמונָה".
אלו הן רק שתי דוגמאות של הבלבול בשימוש במספרים. ההפרדה בין מערכת המספרים בזכר לבין מערכת המספרים בנקבה, שהייתה נהוגה עקרונית בעברית דורי דורות (עם שינויים של ממש במעבר מתקופת לשון אחת לאחרת) עד תקופת התחייה ועד בכלל, התערערה מאוד בשנים האחרונות, ודוברים רבים מרגישים עצמם שלא על קרקע בטוחה כשהם משתמשים במספרים. כך, למשל, שמענו מפי אחד מגדולי המשפטנים שלנו, כיצד הוא מגיש ל"יו"ר הכנסת התשעה-עשר" את "הדוח האחד-עשרה" שלו.
אין תמה אפוא, שאנו שומעים מפי צעירים שגדלו במציאות הלשונית העכשווית צירופים כמו "שלוש שקל", "עשר שקל", "שלוש ילדים שגרים בשלוש חדרים" וכדומה. הילדים שומעים שכל אחד עושה במספרים כבתוך שלו, ובעצם אין כלל מחייב, והם מפשטים את המצב ומשתמשים לנוחותם רק בצורה הקצרה והפשוטה ביותר.
כיום קשה מאוד לשמוע צירוף נכון כמו "שְלוש הבנות", או "שְלוש המצטיינות", אך אפשר לשמוע בכל יום את הצירוף השגוי "שלושת הבנות", "שלושת הערים הגדולות" וכדומה. רק בימים האחרונים שמענו מפי יותר מכתב אחד על ההקלות שנוקט צה"ל ב"ארבעת הערים רמאללה, בית-לחם, קלקיליה וטול-כרם", וזאת אף על-פי שהצירוף "ארבע אמהות", הידוע מן ההגדה של פסח ומתנועת המחאה של הנשים למען יציאה מלבנון, וכן הביטויים הקרובים "ארבע ערי הקודש" ו"ועד ארבע ארצות" - היו צריכים לכוון את הכתבים אל הצורה הנכונה.