"רוב אמצעי התקשורת הישראלית מחרימים ברגע זה את משחקי המכבייה. שערורייה! הפיצו לכל עבר! שימו לב: מאז טקס הפתיחה (אותו לא החרימו, רק כי מעשה כה בוטה היה מסגיר את כוונתם), רוב אמצעי התקשורת מתעלמים לחלוטין ממשחקי המכביה הי"ח: במהדורות החדשות לא מזכירים אותם. באתרי האינטרנט Nrg, וואלה, וכולי לא מזכירים אותם, אפילו לא במדורי הספורט! הסיבה: קשר של עיתונאים בכירים ובעלי עיתונים בעלי דעות שמאלניות קיצוניות: האופי הלאומי-יהודי של האירוע לא עולה בקנה אחד עם עמדותיהם הפוסט-ציוניות. אל תשתוק! הפץ הלאה!"
זהו לשון המסר שהועבר אלי לפני כמה ימים בדואר האלקטרוני.
אני מודה שאין לי מושג אם היה משהו על המכביה בערוצי הטלוויזיה השונים, כי איני יודעת להפעיל את השלט. על כל פנים, בעיתונות, גם זו המקוונת, לא נתקלתי ביותר מידיעה אחת בנושא, מה שאכן היה מוזר, כי כל משחק כדורגל ליגה ב' זוכה לכותרת בכל עיתון, וגם מי שאינו קורא נאמן של דפי חדשות הספורט, אינו יכול להתחמק ממנו. ובכל זאת, בהיותי ממושמעת, העברתי את המסר לרשימת המכותבים שלי שעוד מוכנים לדבר איתי למרות...
התגובות שחזרו אלי היו מתלהמות, ובמיוחד מתלהמת הייתה תגובתו של אחד שנכנה אותו כאן "מגן השמאל", אשר הכניס כל שם תואר או הגדרה למרכאות: "פוסט-ציונות", "השמאל הקיצוני", "תקשורת פוסט-ציונית"... חוץ מאשר את צמד המילים "הימין הסהרורי". לזה לא נשארו לו מרכאות.
אחר כך נאמר לי, שהערוץ הראשון קיבל בלעדיות על שידור האירועים מן המכביה. דבר זה אמור היה להסביר את אי-סיקור הנושא בערוצים האחרים.
אך את התגובה המעניינת, מאירת העיניים והחשובה היחידה על המסר שהעברתי קיבלתי ממעצבת האופנה דורין פרנקפורט. אין לה זמן לכתוב מכתבים ארוכים בדואר האלקטרוני (חבל, היא כותבת נהדר), אך בין פגישה לפגישה היא התקשרה להרגיע אותי: "שלא תתקעי בתיאוריית קונספירציה מיותרת. בשנת 2004, כשעיצבתי את הבגדים לאולימפיאדת הנכים (היא עשתה זאת בהתנדבות - נפ"ו), לא יכולנו להשיג כיסוי עיתונאי. זה לא קשור לימין הקיצוני או או לשמאל ההזוי. גם את אולימפיאדת הנכים התקשורת לא טרחה לכסות. בטקס הפתיחה המרגש יכולתי לצפות - בערוץ המצרי(!), וזאת למרות שאין אנשים אמיצים, מרגשים וחשובים יותר לכולנו מאשר הספורטאים הנכים שלנו. הנבחרת לא השיגה לבגדי הייצוג שלה חסות של חברה גדולה, אולי משום שמערכות הבגדים חייבות להיות מותאמות במיוחד לצרכיהם של הספורטאים הנכים. אולי פשוט אי-אפשר לקבל כיסוי הולם למכביה, כי שם שום גשר לא התמוטט...
"הדאגה שלי", הוסיפה פרנקפורט, "היא שאם נמשיך להתעסק רק בקטסטרופות ובפשיעה, בפעם הבאה שוב לא נשיג חסויות לדברים החשובים באמת, והילדים שלנו יחשבו שהם חיים בעולם שבו רק לאסונות ולשחיתות יש הצדקה קיומית..."
היא גם אמרה לי, שמכיוון שהיא גרה בסמוך לאתר שבו מתקיימים אירועי המכביה, היא יכולה לספר, שיש שם חגיגה נהדרת אחת גדולה.
מתברר שעם ישראל חי עם או בלי ערוץ 10.
