הייתה פעם מפלגה בשם "מפלגת העבודה" שהעמידה על סדר היום נושאים חברתיים. למרבה הצער, הנושאים החברתיים וזכויות עובדים הם לא מעניינה של "המפלגה הָאֲבוּדָה".
מכת עַבְדֵי(!!!) קבלן (זה לא שיבוש לשוני - עַבְדֵי ולא עוֹבְדֵי קבלן) חדרה גם למערכת החינוך. הסתדרות העובדים בראשותו של עפר עיני ו"מפלגת הָאֲבוּדָה" בראשות אהוד ברק עומדים מהצד ולא עושים דבר למניעת החרפה.
במחוז תל אביב עובדים כ-2,000 עַבְדֵי קבלן המשולבים במערכת ההוראה. במחוז ירושלים יש עוד כ-1,500 עַבְדֵי קבלן וכמה מאות ברחבי הארץ. לצערי, במערכת החינוך פועלות קרנות ועמותות - הנושאות שמות חינוכיים מרשימים - המעסיקות מורים ללא תנאים סוציאליים תמורת 25 עד 35 שקלים לשעה. במקרים יוצאי דופן מדובר ב-40 שקל. המועסקים ברובם משתלבים במערכת השעות של בתי הספר. עבודתם של עבדים אלו נכנסת לקטגוריה של חוגי העשרה במדעים, בלשון, במתמטיקה, במחשבים, בתנועה, באמנות, בהקניית שפה ועוד.
לצערנו, אנחנו עוברים לסדר היום כאשר במערכת החינוך יש כיום יותר מ-4,000 מועסקים, שאינם מקבלים משכורת בחודשי הקיץ ובתקופת החגים, אין להם קרן פנסיה, אין להם דמי מחלה והם מקבלים את שכרם רק על-פי חישוב השעות שלימדו בפועל.
הפצע הסרטני של עַבְדֵי(!!!) הוראה המשולבים במערכת החינוך התפשט לממדיו ההרסניים בתקופת כהונתה של לימור ליבנת כשרת החינוך. תקופה בה היינו עדים לגל פיטורים של מורים. מכל תלמיד בישראל הופחתו שעות הוראה יקרות. את החלל הזה הצליחו למלא התארגנויות פרטיות, המבוססות על חישובים עסקיים של הפקת רווחים ולא של חישובים פדגוגיים.
קשה לקבל את העובדה המכאיבה, שבנגע הסרטני הזה לא טיפלה שרת החינוך יולי תמיר. יתרה מזאת, בתקופת כהונתה של יולי תמיר היינו עדים להתעצמותן של הקרנות והעמותות המעסיקות עַבְדֵי הוראה ללא תנאים סוציאליים. מורים שחודש ספטמבר - חודש של חגים - הוא חודש אומלל עבורם, כי הם מקבלים את משכורתם רק בהתאם לשעות העבודה שעבדו.
אני מקווה, ששר החינוך החדש, גדעון סער, שנכנס לתפקידו לפני כארבעה חודשים, יתייחס לנושא הכאוב לא כפי שהתייחסו שני קודמיו. כמי שהוכיח מידה רבה של רגישות ומוסריות בהיותו השר הראשון שהתבטא בנחרצות נגד גירוש ילדי מהגרי עבודה, אני מצפה שהוא יהיה הראשון שישים קץ לחרפת העסקת מורים במערכת השעות הפרונטליות של בית הספר לא באמצעות משרד החינוך, אלא באמצעות עמותות המנצלות מורים בתנאי שכר מחפירים. אולי כאן נראה, שקורמת עור וגידים האימרה שרק הימין יכול לבצע את מה שהשמאל יודע רק לדבר.
קשה לקבל ששני ארגוני המורים אינם מעלים את הנושא של שילוב עַבְדֵי הוראה באמצעות הקרנות והעמותות, שהן למעשה כיסוי לתופעה של חברות קבלניות. לתופעה יש להתייחס בשני מישורים:
א) במישוריות הפדגוגית. הפיקוח היחיד על הכשרתם של אותם עובדים והתאמתם למערכת החינוכית נתון בידי ראשי הקרנות והעמותות, ששיקוליהם מעוגנים במידה רבה בשיקולים כספיים של רווח והפסד.
ב) במישוריות המוסרית-ערכית. המערכת מעסיקה שני סוגי עובדים. כשלסוג אחד נמנים עובדי הוראה ללא תנאים סוציאליים ובשכר ירוד, כאשר מהיום למחר ניתן לפטרם.
המצמרר בכל הנושא העגום, שמשרד החינוך מממן חלק לא מבוטל מהכספים העומדים לרשות אותן קרנות ועמותות.
במישוריות הכאובה של עובדים ללא תנאים סוציאליים יש לכלול גם
סייעות בחינוך המיוחד, מורים באולפנים לעברית במתנ"סים, ששכרם משולם לפי שעת הוראה ללא תנאים סוציאליים. ורבים מהם עובדים בהיקף של כמעט משרה מלאה ללא דמי מחלה, ללא שכר בימי חופשה... וקרן פנסיה זה בכלל מושג מעולם הדמיון.