בנימין נתניהו הבין מה שכבר נאמר זה מכבר על-ידי חוקר המפלגות סרטורי, כי מפלגה חייבת להתמרכז כדי לבטא את מרביתה של המפה הפוליטית, דהיינו - להימצא על הציר האמצעי של המערכת הפוליטית.
חשוב לציין כי ידוע שמפלגת שלטון בדרך כלל היא זו המפילה עצמה, ולא מפלגת אופוזיציה זו שמחליפה אותה בשל היותה אלטרנטיבה "אטרקטיבית" כל כך.
הנה כי כן נתניהו זז למרכז ואף קיבל את מרבית הדרישות האמריקניות, גם אם יטען כי עדיין ישראל יכולה לבנות ביו"ש במסגרת האישורים הקיימים ומה שקרוי "הריבוי הטבעי".
קדימה הפכה לבלתי רלוונטית, שכן חלק מחבריה הצהירו קבל עם ועדה כי ייתנו גיבוי לנתניהו במקרה של ויתורים ואימוץ העמדה האמריקנית, דהיינו - הם "בכיסו" של נתניהו כל עוד הוא מוביל לאימוץ העמדות של קדימה.
אם כך הדבר, מה ההבדל כיום בין קווי היסוד של קדימה לאלו של נתניהו? מה האלטרנטיבה שמציבה
ציפי לבני לעומת נתניהו ולעומת חלק מחבריה אשר מוכנים לתת גיבוי לממשלתו? מה האלטרנטיבה שמציבה "ישראל ביתנו" אשר "אמורה להיות מימינו של נתניהו?
הנה כי כן, נתניהו מלכד חלק גדול מהמערכת הפוליטית בתמיכה בממשלתו, עכשיו נותר לו רק לשמור על פרק הזמן של טקטיקה זו.
שימו לב לדבריו של
צחי הנגבי הבקיא ברזי הפוליטיקה הישראלית, שציין כי במקרה של איום קיומי על מדינת ישראל כמו "האיום האירני", המערכת הפוליטית תהיה מאוחדת, דהיינו - הנגבי, אשר תמיד מקדים בניתוחיו, בעצם יותר ממרמז כי קדימה למעשה תחתור לאחדות לאומית בנושא האירני.