ועדת האו"ם לזכויות האדם בראשות ריצ'רד גולדסטון, הוציאה דוח עב-כרס אודות מלחמת עזה בחנוכה. כצפוי, מרביתו של הדוח מוקדשת לישראל המואשמת בפשעי מלחמה, על סמך דיווחים של החמאס, ומיעוטו לחמאס המואשם אף הוא בפשעי מלחמה, על סמך דיווחים של ישראל. על-פי הדוח, ישראל פשעה בכך שהגיבה על פשעי החמאס, והחמאס פשע בכך שתקף אזרחים ישראלים.
התגובה הישראלית לדוח צפויה מראש, ומבוססת על התפישה היסודית שחמאס הוא ארגון טרור ולכן כל פעולה שהוא נוקט היא טרור, בעוד מדינת ישראל היא מדינה החברה באו"ם ולכן פעולותיה הן לגיטימיות, גם אם התוצאה של פעולותיה היא הרג של אזרחים. הזעם בישראל על ההקבלה בין חמאס לישראל רב מאוד, ובכירים ישראלים מאשימים את גולדסטון שמכר עצמו לשטן.
אלא שבכל רע יש טוב. גולדסטון וכל חבריו לאו"ם האנטישמי מעוניינים בתוצאה אחת והיא לגיטימציה של החמאס כנציג התביעות הערביות נגד המדינה היהודית. לשם כך הם מציבים את החמאס ואת ישראל באותה שורה, ברמה של מדינות האחראיות במידה שווה לצבאותיהן ולהחלטות של המנהיגות.
מצוין. אם החמאס הוא הנציג הלגיטימי, הנבחר, של האוכלוסיה ממנה צמח, יש להתייחס אליו כמדינה לכל דבר ועניין, ולהגדיר את גבולותיו כפי שהם כיום. אם החמאס הוא מדינה, הוא מרוקן מתוכן את תביעתם של ערביי לב הארץ למדינה נוספת, והישות הפלשתינית בעזה שיש לה מדינה, דגל, צבא, דוברים, טריטוריה מוגדרת וגבולות מוכרים - היא המדינה הפלשתינית.
מעתה והלאה, על-פי דוח גולדסטון, על-פי ההקבלה בין חמאסטאן וישראל, אין לה למדינת ישראל צורך עוד לנהל משא-ומתן עם הכנופיות החמושות של אבו-מאזן, כי הוא איננו מייצג דבר. החמאס, שמושבו הריבוני בעזה, הוא המייצג הבלעדי, ורק אליו צריך להתייחס. גם האוכלוסיה אותה הוא מייצג אחראית לכל דבר שעושה ממשלתה שנבחרה באופן דמוקרטי. העימות והחיכוך לאורך גבולות מדינת חמאסטאן הוא עימות בין מדינות אויבות, בעוד הכנופיות החמושות בלב הארץ הן גייס חמישי שיש לגרש אל מדינת מוצאו.
לכן על מדינת ישראל לאמץ את דוח גולדסטון על קרבו ועל כרעיו ולתבוע את חמאסטאן, ואת כל הכוחות הקשורים בו ומצויים בשליטתו או ביחסי גומלין איתו, בפני כל הגופים על פשעי מלחמה. על כל טיל. על כל מטען חבלה. על כל ירי. על כל מחבל-נפץ. מאידך, לסיים כל היתקלות עם צבא חמאסטאן, אם בעזה ואם בלב הארץ, במות של הפולש, כמו במלחמה. הכי חשוב להגדיר את אוכלוסיית חמאסטאן כאחראית ישירה לכל דבר שעושה ממשלתו הנבחרת ובכך לסיים את הטלת האחריות על מדינת ישראל לרווחתו, באותה מידה שישראל איננה אחראית לרווחת מצרים סוריה וירדן.
שנה טובה לכל עם ישראל, שנת סיום הבצורת המחשבתית, שנת ההכרעה.
