למעלה מארבע שנים חלפו מאז גורשו מתיישבי גוש קטיף מבתיהם, שנהרסו מיד אחר כך עד היסוד, ודומה שכמעט דבר לא השתנה. דבר לא נעשה על-מנת לתקן, לפצות ואפילו להמתיק במעט את גלולת החורבן המרה כל-כך.
קולות הבכי וזעקת המפונים, מהולים בצהלות גיל ושמחה לאיד של גורמי שמאל הזויים והבטחות יפות מצד התקשורת האלקטרונית שלא להרפות מנושא שיקום המפונים עד האחרון שבהם, נותרו כהד אבוד בחלל היקום, בעוד השבר החברתי בישראל רק החריף.
כצפוי, אם לא כמתוכנן, נטשה מדינת ישראל את בניה ובנותיה שליחי הממשלות לדורותיהן בגוש קטיף לאנחות, והפכה את הפינוי לגירוש מכוער, משפיל, מבזה ובעיקר הרסני באופן בלתי הפיך עבור משפחות רבות שכל עולמן חרב עליהן.
זכר לא נותר מהישוב המפואר שנבנה בעמל רב, באחריות ממשלתית מדינית, ביטחונית וכלכלית. משאבים עצומים ירדו לטמיון עקב קבלת החלטות שגויות ונמהרות, שנידונו מראש לכישלון וחמור מכך, דרדרו את המצב הביטחוני של ישראל עד כדי צורך ביציאה למבצע רחב היקף בעזה, שאת תוצאותיו הכוללות אנו משלמים ונשלם עוד זמן רב.
והנה, מתוך כל הסבל וההרס עולים מידי פעם קולות עגומים ותמימים, קולות המגורשים המחפשים מזור ותקווה לייאושם הגדול ועדיין מאמינים להבטחות הסרק ולשקרים הבוטים של פקידי מדינה קרי לב ואטומים; להבטחות חסרות כיסוי ושמץ של אמת והגינות.
לאחרונה נדהמתי לשמוע מאחי המגורשים אודות חששם הכבד והכן שלא יימצא פתרון לבעיותיהם, ואני מתקשה להבין את מקור החשש ועוד יותר מכך, את הקרדיט המוענק עדיין לממסד הציני, שאינו חדל מלשקר לנו ולהוליך אותנו שולל כמעט בכל תחום אפשרי. ממסד, שטובת חלק מאזרחיו נמצאת כמעט תמיד בתחתית סולם העדיפויות שלו ולרוב אפילו לא עולה על סדר היום החברתי.
מה לא ברור לכם, אחי היקרים? שמדינת ישראל לא תודה לעולם שטעתה? שמדינת ישראל אינה אוהבת לקחת אחריות על מעשיה? שלמדינת ישראל אין כבוד לאזרחיה?
אחי, במדינת ישראל שולחים שרי הביטחון את לוחמיהם לקרב ואחר כך נלחם בהם משרד הביטחון על גובה אחוזי הנכות המגיעים להם על-פי חוק. במדינת ישראל מונעים שרי הביטחון מהנכים את המידע המלא לו הם זכאים מכוח חוק הנכים. מדינת ישראל הערכית, שאינה משאירה את פצועיה בשדה הקרב, הפקירה והתעלמה במשך שנים ארוכות מהלומי הקרב האומללים שלה ומצרכיהם האמיתיים. ישראל היא מדינת חוק שבה זקוקים הנכים, ניצולי השואה ואוכלוסיות חלשות ומקופחות למיניהן, להגנת בתי המשפט על-מנת לזכות בזכויות המגיעות להם ממילא על-פי חוק.
מדינת ישראל וקברניטיה כה מחויבים לשלומנו ובריאותנו, עד כי לא נותר להם זמן ואולי רצון למנות שר בריאות, כמקובל בכל מדינה מערבית מתוקנת. אבל 30 שרים, חלקם ללא תיק, יש בממשלה!
אחי המגורשים, למעלה מתשע עשרה שנים חלפו מאז 'מבצע שלמה' ועדיין קיימים בארצנו ביטויי גזענות כלפי העדה האתיופית, שקליטתה בחברה הישראלית אינה סיפור הצלחה בלשון המעטה. למעלה משישים ואחת שנה חלפו מקום המדינה ועדיין רבים הם ניצולי השואה שלא טופלו כראוי, רפואית וכלכלית, למרות שכספי השילומים הועברו לישראל לפני שנים רבות. עשרות שנים שנאמנותם של בני המיעוטים למדינת ישראל אינה מוטלת בספק ועדיין בולט קיפוחם ומבייש כל אזרח ישראלי הגון. מאות הבטחות ניתנו להם, כולן עד האחרונה שבהן, נרשמו על הקרח ומאז נמסו והתאדו לכל הרוחות.
מגורשי גוש קטיף חוששים שלא יימצא פתרון לבעיותיהם ובצדק!!! שכן, על-פי התנהלות הדברים, נראה שמדינת ישראל שוב שיקרה והפקירה את אזרחיה ושוב אינה עומדת בהבטחתה.
אחים יקרים, אין עוד מקום לתמימות, גם לא להבטחות סרק. לאיש בממשלה לא ממש איכפת מה יעלה בגורלכם, שאם לא כן, מזמן היה נמצא הפתרון ההולם למצוקתכם ולאסונכם העצום.
רק איחוד ושילוב כוחות אמיתי של קורבנות הממסד, במסגרת תנועת מחאה חברתית גדולה, שונה באופייה וביעדיה מכל מה שראינו בעבר, יביא לשינוי המיוחל. וכל יום שחולף הוא הפסד לכולנו.
