חוסר יצירתיות גורם לפוליטיקה ולתקשורת הישראלית לקשור השגת מטרות כתלות של המחיר המשולם תמורתן. השטחת המחשבה נמצאת בכל התחומים באסטרטגיה ובטקטיקה. במשך עשרות שנים נגררו מנהיגי המדינה להכרה ב"עם הפלשתיני" שהומצא לצורך סחיטה. מרגע שהתקבע "קיום העם הפלשתיני" כביכול, התאפשר לדרוש עבורו תקציבי או"ם, שטחי מולדת יהודיים ולרצוח יהודים באופן מוצדק כביכול. מכאן קצרה הדרך להטמעת המכשול הבא במוחנו ולפיו "מחיר השלום" הוא ויתורים מצידנו. מרגע שקשרנו שלום בוויתורים, נכנסנו לתחום הסחיטה שהערבים מומחים בו. שום עסקה לא יצאה עם הערבים לפועל, אלא כבסיס לסחיטה הבאה. מקרהו של גלעד שליט הוא מקרה טקטי הממחיש בעיה זו. שחרור רוצחים עבורו לא יביא לשחרורו. אם יביא לשחרורו, לבטח יקום גל טרור נוסף אשר יביא לחטיפת נוספים כפי שהבטיח מנהיג החמאס בסוריה! הגיע הזמן לדון בעניין בלי פזילה למסרים שטוחים ופופוליסטיים.
בצעירותי הייתי נקרא לשירות מילואים בסיירת ומתגלגל למקומות אקזוטיים, חלקם מעבר לגבולות המדינה. במקומות כאלו מונפקות פקודות כמו "נוהל חניבעל" שהתפרסם כבר בכלי התקשורת; לפיו חיילים בגזרות לבנון מסוימות צריכים למנוע חטיפת חייל באש גם במחיר חייו!!! הפקודה פשוטה ואכזרית. אלפי חיילים שירתו במקומות בהם תקף "חניבעל". סביר כי החייל שראה במגדל את גלעד הפצוע נגרר על-ידי שני מוג'האדין לא פעל ברוח הפקודה הזו! מצמרת המדינה וצה"ל מצפים ליותר מחייל פשוט! נניח כי ידוע לנו המקום בו גלעד ישן על מיטת TNT, מוקף זירת מטעני נפץ. עדיין יש לצה"ל דרכי פעולה אפשריות. אפשר לגבש תוכנית לשחררו בעורמה ובכוח! שווה לשקול בהחלט סיכון גבוה מאוד לכמה חיילים כדי לשחררו. במקרה כזה מתקנים את מעשי החייל בעמדה ומונעים סחיטת מדינת ישראל. ערך שאינו בהכרח פחות בערכו מחיי חייל או חיילים אחדים. שחרור רוצחים, שעדיין כשירים לרצוח או ללמד אחרים את מלאכת הרצח, לבטח יעלה בחייהם של רבים! שחרור המוני רוצחים שרצחו חיילים יעניק מיד רוח גבית לרוצחי אזרחים ולחיילים נוספים.
- כאשר מגדירים בתקשורת החזרת חייל פלוני הביתה כיעד עליון, אנו מזמינים כישלון. ראו מקרהו של הנווט רון ארד. ההיגיון מחייב הגדרת יעד ניצחון סביר. מכאן נגזרות פעולות אחרות הניתנות לביצוע; להגדיל כל זמן המו"מ את כמות המחבלים בידינו על-ידי חטיפת מחבלים משטחם לבתי הכלא שלנו. צעד כזה הופך את התארכות המשא-ומתן לבלתי כדאית עבורם. הם יכולים להתעקש נניח על 500 שישוחררו, בזמן שאנו נצבור עוד 2,000.
- צעד אחר שניתן לנקוט הוא ליזום עימות צבאי. אומנם בסוף יקבלו נניח 500 רוצחים. אבל בינתיים נחסל 5,000 רוצחים. מעט מזה עשינו במבצע עופרת יצוקה כאשר הבאנו למותם של יותר מ-1,000 בעזה. יכולנו יותר!
- כמובן ניתן לשים קץ לתנאי הנופש של הרוצחים המוחזקים בידינו. זה כה פשוט ועדיין טרם יושם. פירוש הדבר, שגם הרוצח ברגותי יחזור למעמד מרצח בזוי הראוי לו, בלי ביקורי אח"מים.
- חיסולים ממוקדים; אם "אחמד בקשישוב" מתגלה כנושא ונותן קשוח, אפשר לסדר לו פגישה עם טיל באחד הצמתים של רצועת עזה! מחליפו, "מוחמד מחיר טוב", יתעקש שבועיים להכניס לרשימה מרצחים גדולים. חוליית חיילים מחופשת למקומיים תאסוף אותו מביתו באישון לילה למסוק שינחת בשדה סמוך. תוך דקות אחדות יצטרף "מחיר טוב" לרשימת המשוחררים של מחליפו בחמאס. הפעלת גישה יצירתית תשים קץ לתרבות ה"בקשיש".
- מבצע צבאי כבר אמרנו? לאלה שמפחידים אותנו בטענה שהמרצחים יוציאו את השבוי להורג. הם יכולים. אבל אנו יכולים לערום שוב ערימת גוויות במבצע צבאי. אחר-כך לחשוף שטחים נרחבים לחלוטין עד אשר לא יישאר בהם אפילו מבנה אחד. להיערך מחדש עם כוחות צה"ל, ולהקים התנחלות חדשה, "שדה גלעד" שמה. מבצע עופרת יצוקה סיפק לנו עוד 13 שמות להתנחלויות. תארו לעצמכם את המוג'האדין מתכננים שוב חטיפה בתנאים כאלו? הרעיון המרכזי הוא להפוך את החטוף לתפוח אדמה לוהט שכדאי לחוטפים להחזירו בהקדם ובחינם!
