עם הכרזת הזוכה בפרס נובל לשלום על-ידי ועדת הפרס, נשיא ארצות הברית
ברק אובמה, כזוכה הפרס לשנת 2009, לא האמנתי למשמע אוזני, חשבתי לרגע שאני בתוך חלום, או שאולי היום הוא הראשון באפריל. על שום מה ולמה זכה ברק אובמה בפרס כה חשוב, לפחות עד לרגע ההכרזה? מה בדיוק עשה ברק אובמה שהיה ראוי לכבוד זה, הרי הוא רק דיבר, דיבורים כחול אשר על שפת הים, מעשים וביצועים השווים לאפס. חלק מההצהרות התבררו תוך זמן קצר כאופוריה וכחלומות באספמיה, זה התחיל בהצהרות לגבי היחסים בין מדינת ישראל ומדינות ערב והפלשתינים, המשיך בהצהרות שונות לגבי תחומים פוליטיים אחרים, ועוד.
מה ברק אובמה עשה לשם קבלת הפרס? אולי סגר את הכלא אשר הפר את כל זכויות האדם הבסיסיות בגואנטנמו? כלא, אשר מפעיליו, כולל הנשיא עצמו ברק אובמה, כאחראי על הכלא, עברו את כל ההפרות הבינלאומיות לגבי זכויות האדם, כולל פשעי מלחמה ועוד. או ההתרפסות של אובמה ומזכירת המדינה הגברת
הילרי קלינטון בפני הסינים, שיתנו לארצות הברית מאות מיליארדי דולרים למען הצלת כלכלת ארצות הברית, תוך כדי התעלמות מלאה מכל הפרות זכויות האדם בסין, דיכוי כל חופש הדיבור בסין, תוך כדי מאסרים של פעילי זכויות אדם בסין, צנזורה של האינטרנט, פגיעה גסה תוך כדי רצח פעילים של זכויות אדם, הן מטיבט והן מאזורים אחרים, מאסרים של פעילים זכויות אדם, של כל מי שמעז לבקר את הממשל הטוטאליטרי בסין ועוד. ארצות הברית שמתיימרת, הכל בכאילו, להגן על זכויות האדם, מוכנה לעצום עין, לא לדבר, לקבל כל מעשה נפשע של ממשלת סין, הכל בשביל הכסף. שלא לדבר על הסחר באיברי אדם, דיכוי כל ביטוי חופשי, דיכוי כל הבעת דעה דרך בלוגים או כל ביטוי אחר דרך האינטרנט.
על מה עוד, חשבתי לתומי, יכול ברק אובמה לקבל את פרס נובל לשלום? אולי על ביטול התוכנית המטומטמת של קודמו הנשיא לשעבר בוש, על הצבת הטילים בארצות מזרח אירופה? ברק אובמה עשה חסד עם ארצות הברית ועם המדינות המסכנות במזרח אירופה שממש נאנסו לקבל את תכתיבו של גדול הטיפשים בנשיאי ארצות הברית. לא ארצה להוסיף על נושא זה של בוש דבר, בכדי לא להוריד רמה של ויכוח זה לאשפתות.
מנגד, סרג סרגסיאן, שנבחר בחודש פברואר 2008 לתפקיד נשיא ארמניה, מאז היותו שר הביטחון שאף להגיע להסכם שלום עם טורקיה. אם לא שלום, הוא אמר לי באחת מהפגישות שלנו, אז לנרמול היחסים, לפתיחת גבולות, להסכמי סחר ולתיירות.
לפני כחמש שנים ביקש ממני סרג סרגסיאן, שהיה אז שר הביטחון של ארמניה, לתווך בין טורקיה ובין ארמניה. דבר שאכן התחיל אז, אך פסק. השטח בארמניה לא היה מוכן. גם בטורקיה עדיין לא בשלו התנאים לכך. סרג היה אז רק שר ביטחון, הנשיא הארמני אז עדיין לא היה מוכן נפשית להתמודד עם הסוגייה הזאת. הטורקים כיום פונים לעבר אירופה, הם צריכים שקט בגבולם המזרחי עם ארמניה, ארמניה אשר נרגעה מקבלת העצמאות, נשיא עם חזון לא של ארמניה גדולה, אלא ארמניה בטוחה ופורחת. פועל להשגת שלום לא רק עם טורקיה אלא גם עם השכנה ממזרח, אזרבייג'ן, כולל נושא המריבה בנגורנוקרבך.
הנשיא סרג סרגסיאן פעל נמרצות עם היבחרו לתפקיד הנשיא בכל דרך אפשרית על-אף כל משקעי העבר, סכסוך של למעלה ממאה שנים, השואה הארמנית אשר בסופה נרצחו על-ידי הטורקים כמיליון ורבע ארמנים (לידיעתכם: כ-1,000 חיילי ס.ס גרמנים נאצים נשלחו על-ידי גדול הרוצחים בעולם היטלר להשתלמות בטורקיה כיצד מבצעים רצח-עם על בסיס ניסיונם של הטורקים עם רצח הארמנים). הנשיא אמר לי באחת הפגישות שלנו בביקוריו הפרטיים במדינת ישראל, שנרמול היחסים עם טורקיה ישרת את המטרות של שתי המדינות. יצא המקרה והתקיים משחק כדורגל בינלאומי בין הנבחרת הלאומית של ארמניה ונבחרת הכדורגל הלאומית של טורקיה. המשחק התקיים בבירת ארמניה, יריוואן. נשיא ארמניה, סרג סרגסיאן, הזמין את נשיא טורקיה ליריוואן לצפות במשחק יחד איתו ולעודד את הנבחרת הטורקית.
הנשיא הטורקי הרים את הכפפה והגיע לצפות במשחק. בתום המשחק הנשיא הארמני ערך לנשיא הטורקי סיור קצר אך ארוך בבירה יריוואן. הנשיא הטורקי צפה בבום הכלכלי, הפיתוח האדיר שעובר על ארמניה, וחזר לארצו. מעשהו האמיץ של נשיא ארמניה הרים גבות רבות בקרב הארמנים בארמניה ואף בכל הפזורה הארמנית בעולם. הנשיא הארמני סרג סרגסיאן לא מש ממטרתו, כשחקן שח מעולה וכחובב שח מושבע, הוא טווה את כל הדרך להסדר ולהפשרת היחסים עם טורקיה. לשם השלמת המהלך, הוא גייס את התיווך השוויצרי בהסכמתם של הטורקים והוביל את כל הדרך להסכם שנחתם אתמול, 10 באוקטובר 2009, בשוויץ. הוא ידע לגייס לשם כך את תמיכתם של הרוסים והצרפתים אשר מקיימים קשרים הדוקים עם הארמנים (בצרפת קיים ריכוז גדול של ארמנים). לבסוף הצליח לגייס את האמריקנים אשר השפיעו את השפעתם על הטורקים, אם כי בצורה מינורית ביותר. יש לציין, שבארצות הברית קיים ריכוז של כמה מיליוני ארמנים אשר מקימים ריכוזי כוח והשפעה בלוס אנג'לס, בניו-יורק ועוד. כמו-כן, הם בעלי השפעה מרובה בכל מגזרי הממשל האמריקני.
עוד אציין, כי ללא לחץ בלתי פוסק, ללא התגברות על כל משקעי העבר מצד הארמנים, דחיקת הנושא הקשה של שואת הארמנים (1915) וההכרה הטורקית בכך, דחיקת הנושא למשא-ומתן עתידי, הכל למען נרמול היחסים, תוך כדי אמונה ששאר הבעיות תבואנה על פתרונן עם חלוף הזמן, הפסקת האיבה בת מאה השנים, גניזת החלום לארמניה הגדולה - זוהי גדולתו של נשיא ארמניה סרג סרגסיאן. מעשים, שבירת מוסכמות, התעלמות מהפגנות הענק בנושא הזה אשר מתקיימות בארמניה ובכל הפזורה הארמנית בלבנון ובכל הריכוזים הארמניים בעולם נגד ההסכם הזה, עד אשר הטורקים יכירו בשואה הארמנית שהם ביצעו. מאבקו של איש אחד, סרג סרגסיאן, נשיא ארמניה, הגיע לחוף מבטחים. אז מי ראוי לפי דעתכם לקבל פרס נובל לשלום - נשיא של מלל אינסופי ואפס מעשים, או אדם אחד אשר הוביל מהלך היסטורי של ישוב סכסוך של מאה שנים, והנשיא הטורקי אשר שיתף פעולה בגלל אינטרסים שונים, אך פעל להגעה להסדר הנשיא הטורקי עבדוללה גול?
הערה וגילוי נאות: אני ידידו של הנשיא הארמני, ידיד העם הארמני. התארחתי אצלו עוד כאשר היה שר הביטחון של ארמניה מספר רב של פעמים בארמניה, אירחתי את סרג מספר פעמים במדינת ישראל בביקוריו הפרטיים במדינת ישראל, ביקורים אשר בהם לא פגש אף נציג של ממשלת ישראל.