המציאות מתערטלת לעין המתבונן

היללה הכללית סביב דוח גולדסטון מחרישת אוזניים. את אוזני מי היא מחרישה? בשנים האחרונות זאת הטקטיקה שננקטה בידי ממשלות ישראל. האם טקטיקת היללנות הזאת עדיין אפקטיבית? נראה שלא! אך היא הקלה והזולה מכולן. אז מדוע לא לנקוט בה? אזרחי מדינת ישראל השכילו להבין, "כי את מקל המאבק המתמשך, לא ניתן לאחוז בו-זמנית בשתי קצותיו". המדיניות שממשלותינו מנסות לנקוט אינה ישימה לאורך זמן, זה ניסיון בלתי מעשי לאחוז במקל בשתי קצותיו. ישראל צריכה לבחור במה שפחות גרוע לה: להיות מוכה ברמה "סבילה" לאורך זמן, להבליג ולזכות באהדת המדינות הנחשבות. או להכות בנחרצות ולהיות "הביריון השכונתי" הפראי והמרתיע, ולהעביר את האהדה לצד השני לצד המוכה... כך, פשוט ואכזרי. דוח גולדסטון העמיד את המציאות המורכבת שלנו במלוא מערומיה, מתחננת שנתבונן בחיטוביה המעוותים. האם אנו מסוגלים להתבונן במראה המכוער הזה? מקום המדינה אנו נוקטים מדיניות בה אנו מצפים שאחרים יפתרו את בעיותינו ארוכות הטווח, ולמען האמת בראייה היסטורית, די הצלחנו למשוך את הזמן, אבל אל הפתרון לבעיות לא התקרבנו! להפך - אנו עוסקים כיום בפתרון שהועלה כבר ב-1947 ונדחה. יצחק רבין הי"ד הבין שאנו דורכים במקום ופנה לשינוי האסטרטגיה, טעותו עליה שילם בחייו, הייתה שלא עסק בשכנוע פנימי בציבור אוהדיו הפוטנציאלים, לכן גם לא נשמר דיו... נראה שנתניהו מנסה היום להחזיר את "הגלגל לאחור" תוך "ניצול" המחלוקת הפנים-פלשתינית העכשווית, ולמחוק את כל מה שאולי כבר הושג בהידברות ובהסכמים שהושגו בין הצדדים מתוך תקווה שיחל תהליך איטי של שינוי כיווני החשיבה. זאת הסיבה להוצאתו מהארון של "שד" ההכרה הפלשתינית בישראל כמדינת העם היהודי. נתניהו עושה זאת שוב מבלי להתעסק בשכנוע פנימי של הציבור והתוצאה של מהלכיו תהיה - חזרה להמשך הדריכה במקום. כקודמיו, הוא ימשיך "לשחק על זמן"... האמת צריכה להיראות ולהיאמר: בעשר השנים שחלפו היינו אהודים בקרב המדינות הנחשבות. עד כדי כך אהודים, שקיבלנו מהן "חבל ארוך" לפעילויות הקיצוניות המלחמתיות שנקטנו. אבל האם "סיפקנו את הסחורה"? האמת המרה והעירומה היא שלא! וב-א' רבתי. במלחמת לבנון השנייה לא הבאנו להכרעת החיזבאלה! מלחמה זה אקט קיצוני שניתן להמציא לו הצדקה בדיעבד. אם הוא גורם לשינוי! גם במבצע עופרת יצוקה לא הבאנו להכרעת החמאס! מבחינת ראיית המדינות הנחשבות: אם אינך מתכוון/מסוגל להכריע מלחמה - מוטב שלא תחל בה. מלחמות לא נעשות כדי להסתיים ב"תיקו", מלחמות נעשות כדי להשיג הכרעה, לשנות מציאות. בשני המבחנים האחרונים האלה כשלה מדינת ישראל, וגרמה לכך שהמצב רק נעשה מורכב וסבוך יותר ממה שהיה קודם. גם בעימות מול אירן אנו נוקטים בטקטיקת אזעקת העולם - טקטיקה שהאפקטיביות שלה הייתה מוגבלת מאז ומעולם. המציאות הנוכחת חושפת את עצמה די בבירור ובאכזריות: ניתן לקבוע בעצב שדוח גולדסטון והניתוק מטורקיה הם כנראה תחילתו של שינוי המגמה כלפינו, כי מתברר למדינות הנחשבות, שכנראה איננו מסוגלים "לספק יותר את הסחורה"... חילופי השלטון אצלנו ושינוי העמדות הפוליטיות גם להלכה, מקנים הזדמנות למדינות הנחשבות "לאזן" את היחס שלהן כלפינו. המסקנות המיידיות למתהווה, הן, לצערי, פשוטות ב"כיעורן":

• אין לצאת לפעילות צבאית אם אינך נחוש להכריע. הכרעה משמעה: שינוי מצב, משמעה הרתעה, משמעה שיפור עמדה.

• יצאת לפעילות צבאית? יש לתת לצבא להשיג את היעד מהר ובכל מחיר נדרש. משמעו: נחרצות, קורבנות, משמעו הרתעה.

• האויב והאוכלוסיה האוהדת הסובבת אותו חייבים להבין ולהניח שהפעילות הצבאית נגדם, תהיה אכזרית ותגבה מחיר הכרחי.

• אין פעילות מלחמתית סטרילית. "טוהר הנשק" הוא מושג שהומצא ואומץ על-ידי מי שלא הרג מימיו! לכן, אם כבר נכנסת לזה, לפחות תשיג הכרעה!

• מיעוט האבידות שלנו במלחמת עופרת יצוקה הושג לא מעט על-ידי אי-לקיחת סיכונים ושימוש מאסיבי בעוצמת האש שבידינו.

• גיוס המדינות הנחשבות, כאשר אנחנו משדרים הססנות, תמיד יישאר מוגבל, לכן לא אפקטיבי דיו להשגת תוצאה ערך מעשי.

• מה שהמדינה שלנו לא מוכנה או מסוגלת להשיג בעצמה, לא יושג בעבורה על-ידי אחרים.

• נדרשת לפחות מדיניות עקבית, אם הוחלט לא לשתף פעולה בחקירת הוועדה, היה צריך להמשיך ולהחרים גם את הדיונים במוסדות האחרים.

• "גובים" מאיתנו היום את מחיר חוסר יכולתנו להכריע, ואת מחיר החלטתנו הצודקת לעשות הכל כדי לחסוך חיי חיילינו.

• מאזן התהליכים חוזר לאיזון "הטבעי": אנחנו החזקים בעלי העוצמה והעושים בה שימוש, ולכן המגונים מוסרית. הפלשתינים חסרי עוצמה, הנאבקים ו"הסובלים", ולכן אהודים מוסרית. כך העולם מנקה את מצפונו ומבטא את מוסריותו או את צביעותו.

• אם הפלשתינים יסתפקו בזה ובפעילות דיפלומטית דומה, ולא יקצינו פעילות, זה סוג של איזון שאפשר לחיות איתו.

• בקונפליקטים סבוכים חסרי מוצא, מתהווים תהליכים מחזוריים, לכמה זמן ישתמר האיזון החדש המתהווה?

• הפיתוי לנצל את הישגי הטווח הקצר יגבר אצל הפלשתינים. התוצאה: קיפאון בפועל במו"מ האמיתי לכל הפחות!...

זהו מעגל המציאות של חיינו. לא נראה באופק המנהיג שמסוגל לפרוץ מעגל זה. הימין ישיג הרתעה, "כבוד", דשדוש וגינויים... וייאוש. השמאל ימחל על הכבוד, ירתיע פחות, ייצר סוג של שיח, ישיג יותר תמיכה בינלאומית ויפריח תקווה. מי יתעייף קודם? מי יתייאש ראשון? במצב זה, ככל שתגבר אצלנו אווירת "האכול ושתו", קיים החשש שנמיט על עצמנו גם את חצייה השני של האימרה...