הקריאות החוזרות ונשנות מן הימים האחרונים להטיל חרם ישראלי על טורקיה ובכך להעניש אותה על עמדתה העוינת כלפינו, נופלות בארץ על אוזניים אטומות. יתר על כן: הישראלי המצוי מושיט בעצמו לטורקים את לחיו השנייה כדי לספוג מהם עוד סטירת-לחי מצלצלת.
עדיין לא יבשה הדיו מאז ההתנכלות במגרש הכדורגל הטורקי לשחקני מכבי חיפה. הקריאות הקצובות, למחרת, להטיל חרם טוטאלי על המדינה השכנה לא החזיקו אפילו מים. ימים ספורים בלבד לאחר אותה תקרית מבישה כבר יצאה, ברוב הדר ועם, רכבת אווירית לטורקיה. התעריפים האטרקטיביים של הקלאבים עם "הכל כלול" פשוט הוציאו את התייר הישראלי מדעתו.
סוד גלוי הוא כי עוינותם המוצהרת של השלטונות הטורקיים לישראל אינה מעניינו של התייר הישראלי. זה מעדיף לעשות הפרדה ברורה בין התנהגותם של השלטונות לבין ענייניו האישיים. טורקיה ממשיכה לקרוץ לו בשל תעריפי הטיסה והנופש הזולים לאין-ערוך מאלה של כל מדינה אחרת.
עוצמים עיניים
אבל, מה לנו כי נלין על התייר הישראלי אם מנהיגיו עצמם מנהלים, בעצם הימים האלה, משא-ומתן אינטנסיבי עם השלטונות הטורקיים על ייבוא מים לארץ? ואם לא די בכך, גם מדפיהן של רשתות השיווק כורעים תחת עומס המוצרים המיובאים מטורקיה במחירים השמים בכיס הקטן את אלה של המוצרים הישראלים. מיץ-רימונים מייבוא בבקבוק, או רחת-לוקום, הן רק שתי דוגמאות לשפע המוצרים המיובאים, שהלקוח הישראלי אינו מוכן לוותר עליהם. ומה עם השפים הטורקיים שמוזמנים למסעדות הטורקיות שלנו כדי להעצים את הקולינריה שלהן?
במשרדי הנסיעות מסתמן, בעצם הימים האלה, ביקוש אדיר לשיט-תענוגות של ספינות ישראליות בריביירה הטורקית. התעריף הנמוך המוצע בהן הוא ככל הנראה פיתיון שקשה מאוד לסרב לו. לנוכח היחס הקר והמנוכר של הטורקים לישראל מעדיף התייר שלנו לעצום עיניים - העיקר ליהנות.
אפילו לאלטרנטיבה המוצעת עכשיו, לנופש באילת במקום באנטליה, אין שום מענה הולם. ולמה שיהיה? כל עוד תעריפי המלונות בעיר התיירות הדרומית שלנו נוסקים לשמיים - אין שום סיכוי בעולם שהישראלי המצוי ייענה בחיוב ל"אתגר" המפוקפק הזה. ובינתיים? טורקיה ממשיכה, כמו בעבר, לשמש מוקד-משיכה אטרקטיבי לישראלים.
