סימני שאלה
באתר "עניין מרכזי" התפרסמה אתמול
ידיעה בלתי חתומה שחשפה טפח מסיפור המעסיק את התקשורת בימים אלה, אבל לא ברור של מי היד שמדדה את הטפח, היכן היא בילתה בלילה הקודם, ומה, בעצם, התגלה כעת. הידיעה כללה רק כותרת וכותרת משנה, שקראו, בהתאמה: "החשוד המרכזי נעלם: אפשר שברח מן הארץ"; "או שהוא מסתתר אצל בני משפחה שמחפים עליו".
"חשוד מרכזי של איזה סיפור?", שאל מגיב מס' 2 לידיעה, שמעון, ובצדק. במדינה אחרת, דמוקרטיה מערבית כמו
בריטניה נניח, לא היו כל-כך הרבה פרשיות המתנהלות בו בזמן תחת צו איסור פרסום. להבדיל, במשטר טוטליטרי המפקח על המידע באופן תקיף לא היו אזרחים רבים כל-כך מתפתים לחפש ולהפיץ פרסומים חלקיים ורומזניים על הפרשיות המתנהלות תחת צו איסור פרסום.
אבל בישראל הציבור הסקרן שרוי בלימבו מוזר. מצד אחד, שופטים ממהרים להוציא צווי איסור פרסום לבקשת גופי חקירה ואכיפה, והצנזורה הצבאית שולטת בגופי התקשורת הממסדיים. מן העבר האחר פורחת המדיה החדשה באין מפריע ומייצרת ערוצים חדשים להחלפת שמועות ושברירי עדויות. ביניהם נתון מה שמקובל לכנות "צרכן התקשורת", ההופך במדורי התגובות ליצרן תקשורת, כשמקש סימן השאלה על מקלדתו שחוק כמעט כמו מקש סימן הקריאה.
האם החשוד המרכזי שעליו דווח קשור ל"בנק" של מוני פנאן? לרצח האכזרי של בני משפחת אושרנקו? או אולי לטבח ההמוני במועדון הנוער של הקהילה ההומו-לסבית? כל שלושת הסיפורים הללו מוזכרים באופן כזה או אחר בעיתוני הבוקר.