בקיץ 2008, כשהתחילו הדיבורים על הצורך לתת מכה צבאית לחמס, כתבתי תחת הכותרת
"שלא תעיזו לשלוח את חיילינו לעזה": "צלמי הטלוויזיה של 'פאליווד' מחכים בקוצר רוח להזדמנות להפיץ לכל שונאי ישראל צילומים טריים של 'מעשי זוועה' ישראלים נגד ילדי פלשתין. כשמולם עומד אותו שר ביטחון שכשל בעלילת הדם של מוחמד א-דורה - הצלחתם מובטחת מראש".
ואכן, הם הצליחו מעל לכל המשוער, לא בלי עזרת הגייס החמישי שלהם בישראל, ונפילתנו לבור של דוח גולדסטון לא צריכה להפתיע איש.
לא רק אני חזרתי מארה"ב עם התרשמות קשה מהמפולת במעמד ישראל שם, שמקיפה לראשונה גם ציבור יהודי גדול שמפנה לנו עורף, אלא גם איש מדעי המדינה, כמו ד"ר גיא בכור, כותב לנו משם: "מלחמת עזה הייתה אסון תקשורתי נורא מבחינת ישראל", והוא לא מגזים.
חור קוסמי שחור, המשתרע בין דובר צה"ל למשרד החוץ, בולע ומחסל כל יוזמה להסברה התקפית של עמדות ישראל והדיפת ההסתה הערבית שהגיעה לממדים מפלצתיים. אחרי תשע שנים בהן ניסיתי לשכנע את קברניטינו בצורך לפתח
הסברה התקפית, שמעתי ברדיו לראשונה דובר השייך לממסד חוזר על הביטוי הזה. אבל, באותו הזמן, הגיע מחדל ההסברה לשיא חדש: תפיסת אוניית הטילים האירנית, שחשיפתה אמורה הייתה להיות פצצה תקשורתית לטובתנו, הוצגה בפני העולם ללא תכנון מקצועי של מבצע הסברתי לו הייתה ראויה.
במקום לארגן סיור עיתונאים מודרך מול תצוגת החימוש שנתפס, ולתת להם הזדמנות לדווח על כך בליווי צילומים מתאימים, אותם יראו המוני אנשים בעולם, נאמר להם שזה מסוכן להתקרב למאגר הטילים. ובאותו זמן, הזמין משרד החוץ שגרירים זרים שיצפו מקרוב באותה תצוגה "מסוכנת", כשהוא חייב לדעת שמעצם אופי תפקידם הם לא ידווחו על כך לציבור הרחב בארצותיהם. ופרשנינו המלומדים מתפלאים שהסקופ על תפיסת אוניית הנשק לא תפס כותרות בעולם.
המילים 'חרם', 'סנקציות' ו'אפרטהייד' מושמעות כיום כלפי ישראל כדבר מובן מאליו, גם מפי יהודים שרוצים להיראות "נאורים" בעיני הגויים.
גנרל ברקר, שניהל את פעולות הדיכוי של בריטניה נגד היישוב היהודי בארץ ישראל, התפרסם באמרתו האנטישמית - שהיהודים הם גזע שמבין איך להתנהג רק אחרי שמכים אותם בכיס. לשם כך הוא נקט בפעולות לשיתוק הכלכלה בארץ באמצעות הכרזת עוצר, שאכן הכניע חוגים מסוימים ביישוב, אם כי לא את המחתרות הלוחמות. אם ברקר צודק, אז רק חרם טוטאלי על יבוא מישראל, המתארגן כיום בבריטניה, יעיר את קברניטינו מתרדמת ההסברה שלהם. השאלה היא - אם זה לא יהיה מאוחר מדי.
כיום, אי-אפשר לבוא בטענות לתקשורת העוינת הזרה, כאשר הרדיו הישראלי מתעקש לכנות, פעם אחר פעם, את המתפרעים ההורסים את גדר ההפרדה ותוקפים פיזית שוטרים בשם "מפגינים". גם הבריטים, בשיא פעולות הדיכוי שלהם בהודו הכבושה, ידעו לדאוג שהעיתונות לא תטען שהם פוגעים במפגינים אלא רק - במתפרעים. אצלנו, המתפרעים אף זוכים לתואר המכובד של "פעילי שלום", כשכל ייעודם (המוצהר) הוא - לאחד כוחות בעולם למען השמדת ישראל.
אכן, דרושה ועדת חקירה בעקבות דוח גולדסטון, אך לא לחשיפת הש"ג שסרח אלא - קודם כל - לחשיפת הקברניטים המסַכנים את הביטחון הלאומי של ישראל.
