לפני שנים רבות, בעקבות משבר הדלק ולאחר שרוב מדינות אירופה הפחיתו את מהירות הנסיעה בכבישים למטרת חיסכון בדלק ולמען הפחתת תאונות הדרכים, נזכרה גם ממשלת איטליה בחובתה הלאומית והביאה לאישור הפרלמנט חקיקה ותקנות להגבלת המהירות באוטוסטראדות והורדתה מ-130 קמ"ש ל-110 קמ"ש.
עבור הנהג האיטלקי, ש-110 קמ"ש לשעה היו בעיניו מהירות השיוט המינימלית המומלצת לפיאט 500 במרכז העיר (ולכן לעצמו הוא קנה רק אלפא רומאו או לנצ'יה טורבו, איפה ש-220 קמ"ש היו רק אמצע השעון), הצעת החוק הזו הייתה סדין אדום. הגזירה הזו הייתה משולה רק להכרזת מלחמה על המאפיה (מה שהיה בלתי אפשרי במדינה שראש ממשלתה בזמנו היה מראשיה ומנהיגיה).
הפרלמנט האיטלקי התכנס מייד וכל דובריו הזועמים הסבירו לממשלה שזו גזירה שהציבור האיטלקי לא יוכל לעמוד בה והיא תהרוס את המשק. האיטלקי הממוצע, כך הסבירו בפרלמנט, צריך להגיע בזמן לעבודה, ולכן הוא חייב לנהוג בבקר במינימום 130 קמ"ש (בעיר), אחרת יהיו פקקים וכולם יאחרו לעבודה. הפרט השולי, שבוקר העבודה האיטלקי לא התחיל לעולם לפני השעה 10:00 וששום איטלקי שפוי עוד לא הגיע מימיו לעבודה בזמן, לא היה רלוונטי לדיון.
גם לא שמישהו חשב שהמשטרה האיטלקית תאכוף אי-פעם את החוק (כי בכל איטליה לא היה אף לא רדאר מהירות אחד בידי המשטרה, ששוטריה דהרו ב-200 קמ"ש ב"אלפות" קטנות), אבל חוק הוא חוק ולכן, כמיטב המסורת האופראית האיטלקית, הושגה לבסוף פשרה היסטורית בפרלמנט, וכך יצאו התקנות:
- המהירות באיטליה הורדה בחוק מ-130 קמ"ש ל-110 קמ"ש;
אבל הוחלט שהתקנה הזו לא תוחל באמצע השבוע ובימי העבודה, כי הנהגים צריכים להגיע לעבודה בזמן, ולכן היא תחול רק בסופי השבוע, בהם המהירות תוגבל אומנם ל-110 קמ"ש, אבל זה לא יחול על מי שנוסע במקרה לבית העסק שלו או לעבודתו או חוזר מהם. נער הייתי וגם זקנתי ועוד לא ראיתי איטלקי שלא נוסע תמיד לעבודה, בעיקר בסוף שבוע עם כל המשפחה, עם חכות וגריל פחמים.
- לא עבר זמן והממשלה הביאה לפרלמנט גם את חוק חגורות הבטיחות ברכב;
כהרגלו, קם הפרלמנט האיטלקי למחות נגד הגזירה הנוראית והמסוכנת הזו, שהרי ידוע שחגורת בטיחות ברכב עלולה ללחוץ ולסכן את חיי העובר של אישה בהריון, כמו שברור שאיש שמן שלא יכול להתרכז בנהיגה שעה שחגורה צרה לוחצת על כרסו. ידוע גם שאיש גבוה מסתכן שראשו יוטח בשמשה בעת בלימה כיוון שחגורה מונחת נמוך מדי על אגנו, שעה שאנשים נמוכים עלולים להיחנק מלחיצת החגורה על צווארם בעת תאונה או עצירה. ברור כשמש, הסביר הפרלמנט האיטלקי הזועם לממשלתו, שלא ייתכן שחגורה סטנדרטית של יצרני המכוניות תתאים בו-זמנית לכל האנשים מכל המינים בכל הגילאים ובכל המידות. וגם הצבע של חגורת הבטיחות משעמם ולא מתאים, הוסיפה המודעה של United colors of Beneton.
ושוב, במיטב המסורת האיטלקית, נמצאה פשרה פרלמנטרית היסטורית וכך חוקק בכתובים: כל נהג באיטליה חייב לחגור מעתה חגורת בטיחות במכוניתו בעת שהוא נוהג, למעט אישה הנמצאת בהריון (גם בן שעה) ולמעט מי שמשקלו הוא מעל לממוצע, או מי שמשקלו הוא מתחת לממוצע, או מי שגובהו הוא מעל הממוצע, או מי שגובהו הוא מתחת לממוצע.
לזכותם של האיטלקים ייאמר, שעד היום שוטרי איטליה לא קיבלו מהמפכ"ל שלהם את הנתון הנדרש להם: מהו המשקל הממוצע ומהו הגובה הממוצע של האזרח האיטלקי הממוצע, שרק מי שמתאים לשניהם גם יחד (וגם אינו בהריון) חייב לחגור במכוניתו חגורת ביטחון. וכך גם החוק נשמר וגם איש באיטליה לא מוטרד בגינו. ואגב, גם מכשירי רדאר לא סופקו לשוטרים במשך שנים רבות, מאותן סיבות של אי-הטרדת האזרחים, עד שהמאפיה נזכרה בפוטנציאל העסקי ויצא מכרז (שהיא זכתה בו), אבל זה כבר סיפור אחר.
ולמה נזכרתי?
כי השבוע הושגה הסכמה היסטורית בין הכנסת לבין ממשלת ישראל: יוקם מאגר מידע ביומטרי שאזרחי ישראל יתנו לו נתונים רגישים ואישיים כדי לקבל תעודות זהות חכמות. זה החוק. אבל זה יחול רק על מי שרוצה לתת לממשלה את הפרטים הללו בהתנדבות. לא חובה.
לקח לנו 40 שנה והצלחנו להגיע לבסוף לרמת הניהול הציבורי של איטליה משנות ה-70'. רק חבל שזה נעשה כאן בלי החן, השובבות והחינניות האיטלקית. לא שחסרים לנו הליצנים, חלילה, אבל חסרים לנו המלחינים. נכון שמהשילוב בין ליצמן, בוז'י, אלי ישי וארדן אפשר בהחלט להעמיד כאן אופרטה, אבל גם אם ביבי מחזיק זו הפעם השנייה בשרביט המנצחים וברק שוב אוחז בכלים, רוסיני וורדי עדיין הם לא, וגם לא יהיו.
