מאמרו של הפובליציסט הציוני אחד העם (אשר צבי גינצברג) בשם "חצי נחמה", אותו כתב בשנת 1893, מתאים גם לימינו אלה.
אחד העם במאמרו מזהיר מפני הסכנה שהיהודים, שמוחם נשטף במשך דורות על-ידי האנטישמים המגנים אותם וטוענים שהם רמאים, מושחתים ורודפי בצע, מתחילים להאמין שאכן הם כאלה: "וכי אפשר שכל העולם חייבים והיהודים זכאים?". אבל כאשר מאשימים שונאי ישראל כי היהודים משתמשים בדם של נוצרים להכנת מצות בפסח, כל יהודי יודע שזאת עלילת דם שפלה. ולכן ה"חצי נחמה" היא שהיהודים יתפקחו ויפנימו כי גם כל התכונות המגונות האחרות שמייחסים להם האנטישמים, אינן אלא אשמות שווא ועלילות שפלות.
ולגופו של עניין: מזה שנים דורשים "חובבי ציון" ברחבי העולם כי נשוב לגבולות 1967 וכי ההתנחלויות הן המכשול לשלום.
והלחץ על ממשלת ישראל התגבר מאז נבחר אובמה לנשיא ארה"ב, הדורש בצורה נחרצת להקפיא באופן מוחלט את כל הבנייה בהתנחלויות. ואם בארזים נפלה שלהבת, ונשיאה של הגדולה שבידידותינו מפעיל עלינו מכבש לחצים שכזה, מה יגידו אזובי הקיר?
ואזרחי ישראל - שמוחם נשטף שההתנחלויות הן אבי אבות הטומאה, ושהן המכשול לשלום, ושעלינו לסגת לגבולות 1967 - מתחילים להאמין שאם כולם דורשים זאת, כולל ידידתנו ארה"ב, כנראה כולם צודקים ואנחנו אכן המכשול לשלום.
אולם כאשר דובר הבית הלבן מודיע כי הוא נדהם ומאוכזב מההחלטה לבנות מאות יחידות דיור בשכונת גילה בירושלים, שנשיאו רואה בה התנחלות לכל דבר, הרי שיש בכך "חצי נחמה", משום שרוב אזרחי ישראל מבינים שהפעם הוגדשה הסאה, האיסור לבנות בגילה דומה לאיסור לבנות בכל עיר אחרת בישראל. זוהי דרישה בלתי נסבלת וקריאת תיגר על ריבונותנו בארצנו. דרישה שכזאת לא יעז נשיא אמריקני לדרוש משום מדינה ריבונית אחרת בעולם!