תגובתה של ישראל על השמועות של כוונת הפלשתינים להכריז על הקמת מדינה משלהם באופן חד-צדדי ממחישה עד כמה ישראל רגישה לנושא זה. מבחינת הפלשתינים, אין בהכרזה על הקמת מדינה הפסד. התחושה בקרב ההנהגה הפלשתינית וגם של התושבים בגדה, אם כי גם בעזה, היא שישראל אינה מתכוונת ברצינות להגיע להסדר ולתיאום מדיני ובינלאומי באשר למימוש הנוסחה של שתי מדינות לשני העמים. אין כלל חשיבות אם בישראל באמת מתכוונים או לאו, אלא מה שחשוב הוא מה הפלשתינים מרגישים. ייתכן מאוד שמר נתניהו באמת מוכן להביא למימוש הנוסחה של שתי מדינות לשני העמים, אך יש לזכור שמר נתניהו אינו מסוגל לפעול לבדו. הקואליציה שלו היא יותר אנטי מדינה פלשתינית מאשר בעד. אלה החולמים או הסבורים שמר נתניהו יהיה מוכן ל"מפץ" פוליטי אם הקואליציה הנוכחית לא תאפשר לו לפעול, כנראה מהמרים ככל מהמר אחר מבלי שיש להם בסיס מוצק.
גם אם מדינות אירופה המערביות הודיעו שהכרזה חד-צדדית אינה באה בחשבון עתה, יש להתייחס אל הודעתן בחשדנות מה. אין לדעת מה תהיינה עמדותיהן בעת ההתרחשות. גם ארה"ב אינה מונחת בכיסנו והביטחון שהיא תטיל וטו במועצת הביטחון אם וכאשר, הוא ביטחון מופרז. אך גם אם הנס יקרה ויוטל וטו אמריקני, הדינאמיקה המדינית תוביל בהכרח לשינויים לרעתה של ישראל. אין להכביר מילים מה עלול לקרות אם ההצעה תגיע לעצרת האו"ם.
מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית אינו מזהיר, בלשון המעטה. גם בתוך ישראל ניטש ויכוח מר ונמהר בין היהודים, בינם לבין עצמם, המפלגים את החברה ופוגעים בחוסנה המדיני-ביטחוני. התחושה של היעדר יוזמה מדינית ברורה מצידה של ישראל אינה מוסיפה. ראו לדוגמה התגובות לאישור בניית 900 יחידות דיור בגילה ותבינו עד כמה העצבים של הפלשתינים, מדינות המערב, ארה"ב ומדינות ערב חשופים. הסכנות להידרדרות במצב נתון זה, גדולות למדי. לכן ראוי גם ראוי לחשוב בכובד ראש על תרחישי אימה ולהתכונן אליהם היטב, והלוואי שלא יקרו.
