מאז הקמתה ב-1956 ידעה סודן שלוש מלחמות אזרחים. למרות שהמלחמה בדארפור זוכה לכותרות הגדולות ביותר, היא נחשבת לפחות רצחנית משלושתן. בשנות מלחמת האזרחים הראשונה בין הצפון והדרום בסודן, 1972-1956, נהרגו כחצי מיליון בני אדם. ואילו מלחמת האזרחים השנייה בין הצפון והדרום, בשנים 2005-1983, גבתה את חייהם של קרוב ל-2 מיליון בני אדם. באשר לקורבנות נמלחמה בדארפור, ההערכות נעות בין 300 ל-400 אלף.
בעוד המלחמות הקודמות יצרו בעיה של מיליוני פליטים, מספר הפליטים במלחמת דארפור נאמד בשלושה מיליון בני אדם.
ישראל החלה לחוש בעיה זו בשנים האחרונות: חלק מהאפריקנים שהגיעו אליה ביקשו לנצל את חוסר ההבנה הישראלי-מערבי במתרחש באפריקה, ולהזדהוֹת כפליטים מדארפור. למעשה, על-פי נתוני
האגודה לזכויות האזרח, בחודש אוגוסט 2009 שהו בישראל כ-17,500 פליטים אפריקנים. 7,500 מהם הגיעו מאריתריאה, ו-6,000 - מסודן, שתי מדינות המצויות במצב פוליטי פנימי קשה. שני שליש מ-6,000 הפליטים הסודנים מקורם בדרום סודן, האזור שנפגע קשות בשתי מלחמות האזרחים הנזכרות, ו-1,600 פליטים מקורם בדארפור. כלומר, רק 9 אחוזים מהאפריקנים השוהים בישראל מקורם בחבל דארפור, בו מתנהלת מלחמה של ממש.
בעוד שבמערב סודן מתנהלת מלחמת השמד, מצד כנופיות הג'אנג'וויד דוברי הערבית נגד האיכרים האפריקנים, אריתריאה היא אחת הדיקטטורות הנוקשות ביותר בעולם, וחלק מאזרחיה נרדפים פוליטית. שאר 4,000 האפריקנים הגיעו לישראל לא בעקבות רדיפה פוליטית או אחרת, אלא בניסיון לשפר את חייהם. כיוון שאין לישראל מדיניות ברורה בנושא הפליטים, בעייתם מנוצלת על-ידי התקשורת לניגוח הממסד באופן פופוליסטי. אין ספק שעצם היעדר מדיניות בנושא מצדיק ביקורת, אולם אין להפחית בסכנה הטמונה בקליטת מאסות של פליטים ללא קווים אדומים.
אחת הדוגמאות לטיפולה הציני של התקשורת בבעיה, היא
קריאתה של שדרית הטלוויזיה אושרת קוטלר לממשלה להימנע מנקיטת מדיניות בררנית בנושא, תוך השוואת מדינת ישראל לשוויץ, שבמלחמת העולם השנייה מנעה את כניסתם של פליטים יהודים לתחומהּ, ובכך גזרה עליהם מוות ודאי מידי הנאצים. מבלי משים, בכך השוותה קוטלר את מצרים לגרמניה הנאצית - עניין שייתכן כי ראוי שמצרים תלבן עם השדרית המכובדת, הזורקת לאוויר שמות והשוואות, בניסיון לספק לציבור את ליטרת הדם היומית שלו.
הפליטים השונים אינם עומדים בפני סכנת מוות במצרים. אדרבא, במצרים שוהים למעלה מ-13 אלף פליטים אפריקנים, החיים בתנאים קשים מטבע היותם פליטים במדינה ענייה, אך המצרים אינם מבצעים בהם הרג שיטתי. אותם פליטים שנורו על-ידי חיילים מצרים, נורו בשל ההתייחסות אל הפליטים כאל מסתננים. מובן שלא כך נוהגת ישראל, שבה זכו פליטים רבים, כולל כאלה שהסתננו אליה בחיפושם אחר איכות חיים בלבד, להיקלט.
התפיסה כי למדינות מסוימות אין כל אחריות לגורל אזרחיהן ושמדינות אחרות יחפו עליהן באמצעות קליטת פליטיהן, היא מסוכנת עבור הפליטים עצמם, כי היא מקילה על הרודנים להכביד את ידם על אזרחיהם. אולם עניין זה ראוי לדיון נפרד.
ישראל, שקלטה עד כה כ-17,500 פליטים, עומדת בפני גלים עצומים של פליטים שייתדפקו בתקופה הקרובה על גבולותיה - הפרוצים יחסית - והממשלה טרם גיבשה מדיניות ברורה בעניין. לנוכח הימנעות המצרים מנקיטת מדיניות מסודרת ואדישות העולם, אנו עלולים להתעורר בזמן הקרוב אל נחיל אנושי, שיערער את עצם יכולתנו להתקיים כמדינה.