מתקרבת מחתרת שמאל?

השמאל, לעומת זאת, לא מפחיד אף אחד. כל ניסיון למחאה על-רקע ההתנחלויות או הפערים החברתיים - נתקל מיד בבריונות ציבורית המופעלת על-ידי המשטרה, הממשלה ו/או האוליגרכים. עובדים שרוצים לנצל את זכותם להתארגן נתקלים בבריונות משפטית-ציבורית של גופים כלכליים רבי-עוצמה, במקרה הטוב, ובמקרה הרע - באלימות קשה של חברות אבטחה, בריונים במדים שנשכרו על-ידי המעבידים. חוגים רדיקאליים בשמאל עלולים עתה להגיע למסקנה שהגיע הזמן שיתחילו לפחד גם מהשמאל. הם עלולים לחשוב שעד שלא יפחדו מהשמאל, הוא ימשיך להיות כוח שולי, ללא יכולת ממשית להשפיע על החיים במדינה הזאת. הרדיקאלים עלולים להניח שככל שזה לא נעים - במציאות נכנעים מיד למי שמוכן להפעיל כוח ואלימות, ורומסים את מי שיודעים שלא יעשה זאת. מכאן קצרה הדרך למסקנה שקרבה העת שיתחילו לפחד גם מהשמאל. השמאל הרדיקאלי עלול להעדיף מציאות כזו, על פני מציאות שבה הוא יתעורר וימצא שאכן "יש"ע זה כאן", ושמדינת יהודה ההלכתית-דיקטטורית - החליפה את מדינת ישראל הציונית-דמוקרטית. אנשי שמאל רדיקאליים עלולים להתארגן למחאה שמאלנית בוטה, שתהיה לא פחות נחושה וכוחנית ממחאת הימין, בתקווה שיתפטרו מהדימוי ה"לפלפי" שלהם, ושיפחדו ויירתעו מהם בדיוק כמו שפוחדים ונרתעים מהימין. אז תעמוד החברה הישראלית בעימות של ממשלה חלשה - ומחתרות מימינה ומשמאלה. תסריט זה הוא בלתי-נמנע, אלא אם ממשלת ישראל תתחיל, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, לטפל בנחישות בכל עברייני הימין: לעצור ולהעמיד לדין כל רב שמסית לסרבנות (ולא רק את התלמיד-החייל שמניף שלט סרבנות), כל מתנחל ש"גובה תג מחיר" בשריפת מכונית פלשתינית או בוסתן עצי-זית (ולא רק פלשתיני שפוגע ברכוש יהודי), כל מתנחל/ת שמפריע/ה לאיש מנהל אזרחי במילוי תפקידו (ולא רק מתנחל מכה). חברה דמוקרטית לא יכולה להתקיים לאורך זמן כאשר חלק אחד שלה מחויב לכללי המשחק הדמוקרטי, והחלק השני מתעלם מהם. ואסיים בשורה שנפתלי רז אוהב לצטט מיעקב רוטבליט, שורה שכל כך מתאימה לדברים אלו: "אל תגידו 'יום יבוא' - הביאו את היום!"