בפעם שעברה שהתוכנית הפופלארית "ארץ נהדרת" שודרה ביום שישי, הזדרז חבר הכנסת דאז שאול יהלום מהמפד"ל ודאג לציבור שלו. כלומר, שיכנע את קברניטי התוכנית לשדר שידור חוזר במוצ"ש לטובת הציבור שומר השבת. כפי שלא הבנתי אז את ריצתו התמוהה של יהלום אחרי תוכנית טלוויזיה, פופולרית ככל שתהיה, אני אינני מבין, על אחת כמה וכמה, את הרצון של הציבור הדתי-לאומי לראות את התוכנית.
זה התחיל בפרומו הפרובוקטיבי (שלא לומר דוחה), והסתיים בבדיחות שאמנם לא ראיתי בתוכנית, אבל ראיתי את התמונות מתוך המערכון ואת התגובות להן.
למי ששכח, כאשר נחטף נחשון וקסמן הי"ד, הוא צולם בדיוק באותה צורה שבה החזיקו ה"מתנחלים" ב"חייל" החטוף. דבר, שאצלי העלה אסוציאציות קשות לגבי שיוך ה"חוטפים" ותיוגם כרעולי הפנים שחטפו את נחשון וקסמן הי"ד. אם אפשר להקיש, דבר זה דומה במובנים מסוימים להתעקשותו של
ג'מאל זחאלקה ב"ערב חדש" כי אהוד ברק שומע מוזיקה קלאסית בעת "רציחתו" ילדים פלשתינים. בדרך זו רצה זחאלקה להשוות את ברק לנאצי היידריך ששמע מוזיקה קלאסית בעת שרצח יהודים (מכאן אני מבין מאוד את תגובתו של מרגלית, אבל זה כבר סיפור אחר).
בצורה בה הוצג המערכון ב"ארץ נהדרת" הושמו המתנחלים כ"רוצחי יהודים" או יותר נכון "רוצחי חיילים", בצורה האסוציאטיבית שבה הוצג המערכון.
בכל מקרה, קברניטי התוכנית יכולים לחכך ידיהם בהנאה: אני כאדם דתי לא אראה אותה בשישי, ובינינו, אני לא מרגיש את החוסר. אינני מבין מדוע דווקא התוכנית הזו מחוזרת על-ידי הציבור הדתי (הרי מן הסתם היא לא התוכנית היחידה ששודרה או משודרת בשבת), כנראה שצריך לשם כך מחקר פסיכולוגי מעמיק יותר.
קברניטי התוכנית אומנם מנופפים במרץ בתעודת "
חופש הביטוי" שלהם לסאטירה, אך גם לעורכי תוכניות אמור להיות היגיון בריא כלשהו.
זאת ועוד, כאשר ישנה פגיעה אסוציאטיבית כל-כך גדולה בציבור שלם, שהוא ציבור שומר חוק ואוהב ישראל, על מי שנפגע - להדיר עיניו מהתוכנית. אני, באופן אישי, לא חושב שיש לציבור שלי מה לחזר אחרי תוכנית שבה חבריה הופכים אותנו למושא לשנאה.