סעיף 2 א לחוק בתי המשפט קובע כי לא יתמנה יועץ משפטי לממשלה או פרקליט מדינה לכהונת שופט בית המשפט העליון, אלא אם חלפה תקופה של שמונה-עשר חודשים מיום סיום כהונתו. פרק זמן צינון זה ראוי ונכון, ויש בו להבטיח במידת-מה כי במילוי תפקידם לא יפזלו נושאי-משרה בכירים אלו לעבר התפקיד המיוחל הבא, ולא ישתדלו לרצות את מי שיכולה להיות לו השפעה על בחירתם לתפקיד זה. תקופת הצינון מבטיחה גם בחינה אובייקטיבית ומרוחקת יותר של התאמת המועמד לתפקיד הרם של שופט בית המשפט העליון.
מן הראוי היה שתקופת הצינון תחייב גם את כל מי שיש לו השפעת-מה על מינוי השופטים, או שצפויה להיות לו השפעה כזו. ראש לשכת עורכי הדין למשל הוא בהחלט דמות כזאת, שכן לעמדתה של הלשכה יש חשיבות מסוימת בהליך המינוי. ללשכה יש כזכור שני נציגים בוועדה לבחירת שופטים וראש הלשכה עצמו כיהן כחבר בוועדה במשך תשע שנים. אף על-פי כן, לא נמנע ראש הלשכה מלפתוח את הליך המינוי לבית המשפט העליון של היועץ הפורש במילים הבאות:
- "כמי שחרד לעולם המשפטי הישראלי, ליחסיו ההפכפכים עם רשויות השלטון, המחוקקת והמבצעת, ולהשפעתו על עיצובה של חברה נכונה וצודקת במדינת ישראל, הייתה לי במשך כל תקופת כהונתו של מני מזוז כיועץ המשפטי לממשלה, למרות הביקורות מדי פעם, תחושת ביטחון חזקה, שיש יועץ בירושלים. עם או בלי תקופת צינון, מני מזוז הוא, לדעתי, מועמד מצוין ובולט לכהונה עתידית בבית המשפט העליון"
דבריו אלו של ראש הלשכה באו על-רקע גיליון מיוחד של ביטאון לשכת עורכי הדין שמחציתו הוקדשה לרשימות פרידה מהיועץ המשפטי הפורש, מעבר לראיון הפרידה המפורסם בו תקף היועץ בחריפות את שרי המשפטים שעימם עבד בהיותם שרי משפטים
"לעומתיים" - שם-קוד לשרים שסירבו להתיישר באופן אוטומטי עם עמדות היועץ המשפטי וצמרת פרקליטות המדינה, ושסברו כי כוח רב מדי - רב להשחית - מצוי בידי נושאי-משרה אלו ושיש לחולל שינוי בהגדרת סמכויותיהם.
מני מזוז הוא דוגמה מובהקת ביותר למשפטן שכל הכשרתו המקצועית והשקפת עולמו עוצבו במתחם הסטרילי שבמשרד המשפטים ברחוב צלאח א-דין בירושלים. אין לו, ומעולם לא הייתה לו, היכרות בלתי-אמצעית עם החברה הישראלית, הוא לא ראה כיצד מתנהלים חיי המשפט בערכאות הנמוכות וספק גדול בעיניי עד כמה "אברך משי" זה, כהגדרתו של העיתונאי
אמנון אברמוביץ', יש לו את תשתית ההיכרות הנדרשת עם החברה הישראלית וצרכיה על-מנת לכהן כשופט עליון. לשם רכישת היכרות כזו יידרשו לו הרבה יותר מאשר שמונה-עשר חודשי צינון.
אומנם אינך צריך להיות כבשה כדי להנהיג את העדר - כך טען הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ כשנשאל כיצד טייס יכול לפקד על כוחות היבשה. ייתכן שחלוץ צדק, אך מאידך-גיסא הישגיו שלו עצמו בפיקוד על הצבא הירוק לא הוכיחו את צדקתו. לו היה הדבר בידי, הייתי אוסר מינוי לכהונת שופט בית המשפט העליון מי שכל חייו המקצועיים עברו עליו בשירות הציבורי - בעיניי זהו פגם משמעותי.
יש לציין, כי ביטאון לשכת עורכי הדין בא להעניק למר מזוז את ברכת הדרך ונמצא שפגע לא מעט בסיכוייו בעתיד. אמנון אברמוביץ', המאתרג הגדול, ציין בחדווה כי אין לו ספק שהשקפותיו הפוליטיות של מזוז הן משהו המצוי בין מרצ לחד"ש ויחסו הסלחני והבנתו לסרבני שירות צבאי יוכיחו זאת בעליל.
איני יודע עד כמה אברמוביץ' מדייק באבחנתו - בוודאי יש לו מקורות חסויים שיאוששו את טענתו. מאידך-גיסא, לשכת עורכי הדין נשלטת על-ידי קואליציית שמאל (מרצ ושמאלה ממנה) מובהקת, ותמיכתו והנלהבת של ראש הלשכה אולי מהווה הוכחה שאכן מני מזוז נמנה על המחנה הנכון, כלומר השמאל הקיצוני, כטענתו של אברמוביץ'. אם כך, סיכוייו של מזוז להתמנות לתפקיד שופט בית המשפט העליון אינם מובטחים כיום כלל ועיקר. חלק מהציבור ממילא משוכנע שבית המשפט העליון הוא סניף של מרצ ועלול להתקומם על בחירת איש שמאל נוסף לכהונת שופט בית המשפט העליון.
