"סמוך - יהיה בסדר"

הפיאסקו הטורקי הינו אך האירוע האחרון בשרשרת כשלים חמורים דומים, מערערי קיום מדינת ישראל. שמונה שנים ריקטו הפת"ח ואחריו החמאס את הנגב המערבי באלפי רקטות ופצמ"רים ואנו החשינו. הם ירו, הרסו, הרגו ופצעו את רכושנו ואזרחינו, ואנו החשינו. בל נטעה, תגובת ישראל האידיוטית שכללה ירי לשטחים פתוחים כתגובה על ירי הרקטות גרמה יותר נזק מתועלת. למצער, קיבלו מספר עכברי שדה באותם שטחים פתוחים התקפות לב וכיבי קיבה עקב התפוצצות הפגזים הישראלים. את הוגה הרעיון האווילי והמטופש הזה צריך להצעיד בכיכר העיר עם שלט מבזה על גופו. מה חשבו כל הללו שם במשרדי ראש הממשלה, משרדי הביטחון וצה"ל? האם באמת ובתמים חשבו הם כי זו התגובה הראויה? האם חשבו הללו כי הפחדת העכברים בשדות תסיים את ירי הרקטות? האם חשבו כי הירי יגווע מעצמו? ואלו הם האנשים אשר בידם הפקדנו את המפתחות לצרכי ביטחוננו, שווה בנפשך. למה הדבר דומה? לאותו אחד השומע פורץ שחדר לביתו ואזי על-מנת לחזק רוחו, הינו ננעל בחדר השינה, מדליק שם האורות ואת מקלט הרדיו וממתין לחגיגת השוד בשאר החדרים להסתיים. וכמובן, לכשכלו כל הקיצין, מלאה הסאה, הפעלנו האמוציות שהצטברו לכלל התפוצצות ויצאנו למבצע "עופרת יצוקה" אשר הוגדר בכל רחבי העולם כבלתי-מידתי ורצחני. ובכן רבותיי, "מדינות העולם המגנות אותנו על המבצע אכן צדקו, תגובתנו ביציאה למבצע "עופרת יצוקה" הייתה בלתי-מידתית. בהחלט צודקת, אך בלתי-מידתית". לא נתייחס כאן מפאת קוצר היריעה, לפיאסקו של סיום המבצע אשר חיסל באיבו כל יתרון שהמבצע, שאפשר שלא היה חייב כלל להיערך, יכול היה להעניק לישראל ולחסוך ממנה את הנעשה כיום ברצועת עזה יחד עם שמירת הפילוג הכה-חשוב לנו במחנה הפלשתיני. מאמרנו בנושא הכולל ניתוח מדוקדק בתוצאות המבצע, פורסם מיד לאחר תומו בתחילת שנת 2009. הכיצד יכלו אומות העולם והמוסדות הבינלאומיים לדעת על אודות שמונה שנות ריקוט הנגב המערבי, כאשר אנו עצמנו לא דאגנו ליידע באורח הולם, שוטף ומקצועי את הגופים המטפלים בעולם - האו"ם, ארגוני זכויות האדם, המדיה וכיוצא בהם - על אודות המתרחש בגבולנו הדרום-מערבי? מדוע לא הוגשו תלונות אחרי תלונות אחר תלונות בכל פעם שנורתה ולו רקטה בודדה לעבר שטחנו. הייתה סכנה שיראו אותנו כנודניקים? אז שיראו ובלבד שהאירועים ירשמו, יתועדו, יצולמו, יפורסמו ויאפשרו לנו לדרוש פעולה בינלאומית בסופו של יום נגד היורים. ואיך לא, כבונוס נוסף, לצאת למבצע בסופו של יום כאשר כל העולם ואחותו מאחורינו. נראה כי כבר שכחנו תלמודנו: "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת", או אף טוב יותר: "איזהו חכם, הרואה את הנולד". יתרה מזו, ביצוע ירי תגובה אפקטיבי לעבר מקורות הירי או לעבר כל מטרה אחרת (באשר אנו היינו חופשים לברור מטרותינו), היה מתקבל בהבנה מלאה (כפי שהינו מתקבל היום), במידה שהיה נעשה באורח של 'אחד מול אחד', פגז משמיד מטרה מול טיל, פצצת מטוס משמידת מטרה מול כל טיל וכן הלאה. יתרה מזאת, קרוב לוודאי כי פעילות מסוג זה הייתה מייתרת כליל את מבצע עופרת יצוקה... ואידך זיל גמור. אין כאן חוכמה שלאחר מעשה. כותב מאמר זה מטיף מזה שנים בעשרות מאמרים לפעול בדיוק, אבל בדיוק כפי המתואר לעיל.