מדינה יפה היא ניו-זילנד. לאחרונה שוטטתי במשך כחודש בכבישיה המפותלים בין גבעות והרים מוריקים עמוסי יערות סבוכים, עתירי צמחייה מגוונת ומשופעי פלגים, מפלים, נחלים, נהרות ואגמים. כרי-דשא ומדרונות מוריקים בהם פזורות כבשים ופרות לרוב, ושפעת פרחים בגווני לבן, ורוד, תכול, סגול וצהוב... האביב מתפרע בניו-זילנד. חופיה של הארץ הזאת חרוצים ומבותרים במפרצים ובמצוקים מסולעים שגלי הים מתנפצים עליהם בקצף עליז, ושחפים ועופות ים צווחניים אחרים מקננים בסבך השיחים הצפוף, המשתפל ויורד לו עד לקו המים המלוחים.
צריך לשהות רחוק במדינה כמו ניו-זילנד, לא לראות ולא לשמוע דבר מישראל, כדי לקבל מבט שונה על החיים כאן ובכלל. את ה"שוק" הראשון מקבלים כבר בשדה התעופה באוקלנד. לאחר "המסע בזמן" שעברתי במשך כעשרים וארבע שעות טיסה, כולל נחיתת ביניים של כשעה וחצי בהונג קונג, כדי להגיע "לעולם האחר". אני מתקבל בברכה ובחשדנות, כשאנשי ביטחון מקומיים בודקים בקפדנות, בסיוע כלבי הרחה, את המטען שלי. לרגע אני מתפעל מהערנות הביטחונית המקומית, עד שמתברר לי שמה שהם מחפשים זה בסך-הכל פריטי אוכל ומזון כדי למנוע "הברחת" מזיקים לחקלאות או לצמחייה או לבריאות המקומית... למי שמציאות חייו טבולה בביצה העמוקה של פצצות מתקתקות חיות ומתות, התראות אמת ושווא לרוב, או סמים, זאת אכן "חתיכת" הפתעה.
אזרחי המדינה הנאורה הזאת, הם ברובם צאצאי מהגרים חלוצים, שהגיעו לאיי ניו-זילנד ממחצית המאה ה-19 בעידוד פעיל של בריטניה הגדולה. מזכיר לכם משהו? לגנותם ייאמר, שעם השנים הם הצליחו לשבש את המבטא האנגלי לרמה שמקשה להבין אותם, וגרוע מזה - הם מתקשים להבין את האנגלית העילגת שלי. ממחצית המאה ה-20 מגיעים למדינה מהגרים חדשים מרחבי האימפריה הבריטית המתפוררת, גם זה אמור להזכיר משהו?
מזלה האנושי של ניו-זילנד, שהיא ממוקמת אי-שם בסוף העולם, כך שהיא לא משכה את תשומת-לבם הפוליטית והאינטרסנטית של המעצמות השונות שנאבקו ביניהן, לאורך ההיסטוריה החדשה, על השפעה, שליטה, או עושר. מזלה היותר גדול, שהעולים אליה, אולי היו נגועים פה ושם במחלות, אך היו בריאים לחלוטין מ"תחלואים" אידיאולוגיים או דתיים, והגיעו אליה עם תקוות ויומרות אישיות לרוב, נקיים וחופשיים מיומרות היסטוריות לאומיות.
אם עיתונות מקומית אמורה לשקף את המעסיק את הילידים, הרי שהציבור בניו-זילנד ממש לא מתעניין בנעשה ב"מרכז העולם". אף איזכור במשך החודש, לא על המזרח התיכון בכלל או על ישראל בפרט. הנעשה בעולם ממוקם בעיתונות המקומית בעמודים הפנימיים של העיתונים. הכותרות והעמודים הראשיים עוסקים בנעשה במדינה, החל ממרוצי כלבים וסוסים או תחרויות קריקט, ועבור לאירועים הפוליטיים והכלכליים שבתוך האיים. לכל היותר תמצאו כתבות על הנעשה בבריטניה או ברחבי האימפריה הישנה.
כמי שמורגל על-ידי התקשורת בארצו לחשוב שהוא ב"מרכז העולם", הרי שהעולם שלי והעולם של הניו-זילנדי הממוצע, נמצאים במקרה הקרוב, בשני קצותיה של גלקסיית היקום האנושי הסופי, של כדורנו ההולך ומתחמם לו ומזדהם - לאט אך בהתמדה.
באופן לא מפתיע, הזיהום דווקא לא נראה לעין על פני ארץ ניו-זילנד. נכון שמאשימים אותה באחריות ישירה לחור באוזון, עקב כמויות גז המתן שמשחררות לאוויר העולם המוני כבשותיה ופרותיה. אבל מי בכלל יכול להוכיח את זה?... אני מודה שבימים הראשונים לשהייתי באי הצפוני הריח באוויר הזכיר לי את קרבת רפתות גבעת חיים או גבעת ברנר איחוד ומאוחד, אבל לאחר כמה ימים זה נעלם! או שהתרגלתי, או שכיוון הרוח השתנה...
נכון ומצער, שראיתי מדרונות נרחבים ש"עורם" הירוק והמיוער "הופשט" מעליהם בנחישות אכזרית לטובת תעשיות העץ ושטחי מרעה. אך לזכותם ייאמר, שהם נוטעים יערות חדשים באותה הנחישות שבה הם מברים את היער הטבעי.
לאורך כל כבישי הארץ הצרים והמתפתלים פזורים להם מפרצי עצירה לתצפית או למנוחה, מצוידים בשולחנות פיקניק לשירות המשתמש המזדמן. יש גם תאי שירותים לשימוש כל נזקק. אין פחי-אשפה! לא ריקים ולא גדושים שהפסולת גולשת מתוכם. באורח פלאי, אין כל פסולת או לכלוך! ה"ילידים" הניו-זילנדים והתיירים המזדמנים בעקבותיהם פשוט לוקחים את השאריות שלהם איתם. לאורך כמעט 4,000 ק"מ עצרתי בעשרות חניונים, אף שארית של שקית ניילון מצחינה, אף לא פיסת נייר לרפואה, אף לא בקבוקון פלסטיק מעוך או צלחת פלסטיק קרועה שלובנה נעכר בשאריות אוכל דביק ושורץ זבובים - לא נראו על הארץ.
תושבי הארץ, המודעים לריבוי מקווי המים בארצם, נלחמים במכת הזבובים ושאר חרקי מים מעופפים באותה הנחישות שהם מונעים חדירת מזיקים לחקלאות ארצם, הם מצמצמים את בתי גידולם ומקורות מזונם למינימום האפשרי.
מפתיע??? זה עדיין לא הכל!
נהגתי שם כחודש ימים, עברתי קרוב ל-4,000 ק"מ, אומנם בצד שמאל (מי שנהיגה לא מפחידה אותו, מסתגל זה אחרי יום), ראיתי שהמע"צ שלהם פעיל מאוד! אין כמעט יום שלא ראיתי בדרך אחרת תמרורי מהירות מוגבלת (30 קמ"ש), מחסומי וסמני הכוונה, פועלים וכלים מכאניים עסוקים בשיפוץ ובשיקום כבישים. נראה כאילו כל המדינה משתפצת ומשתקמת.
לא "זכיתי" בכל דרכי שם לראות כבישים סדוקים, בורות ומהמורות, או אספלט מתקלף (שוליים נמוכים דווקא ראיתי). אולי זה קשור ואולי לא? נכון גם, שלא משייטות בכבישי האיים מכוניות רבות, אבל ראוי לציין את העובדה שלא ראיתי אף לא תאונה אחת! (למעט תאונה אחת קלה שלי, שאני הוא זה שגרם לה!) וזה אולי אמור להעיד על משהו?...
מעציב ומפתיע היה לראות לאורך הכבישים המתפתלים בתוך היערות הסבוכים, עשרות פגרים דרוסים של חיות פרווה קטנות, שניסו אך לא זכו לחצות את הדרכים דלילות הרכב, הרכב בשלום...
ישנם עוד כמה דברים בתחום האנושי שמן הראוי היה לציינם, אבל "קצרה היריעה", כבר הארכתי די, אסתפק בכך. חזרתי לארץ בהשלמה וברגשות מעורבים, בתחושה מתחזקת שאם ישראל אמורה להיחשב למדינה נורמלית ויפה - ניו-זילנד, כנראה, היא מדינה "לכעורה", בכל משמעות המילה... כי הרי מדינה לכאורה היא לא... כי הרי היא חברה באו"ם.
- הטיול מומלץ בחום לכל ישראלי לחוץ ומיוזע.