מרפדים את ניצני הטרור ברווחה

"מדינת רווחה הינה בית הגידול האידיאלי לטרוריזם", מסביר חנן, "ראו את שני המפַגעים ברכבת התחתית בלונדון, שחיו על קצבאות הכנסה ותמיכות דיור. אילו נסגרה בפניהם אפשרות זו, אולי היו נאלצים לצאת ולהשיג עבודה, ואז היו עסוקים מכדי לשכנע עצמם בזעם התאבדותי". האיחוד האירופי, בנדיבותו הרבה עם כספנו, אומר חנן, מעביר לרשות הפלשתינית מאות מיליוני אירו ומעודד את הטרור בשתי דרכים: באמצעות הקצבאות – כאמור, ובאמצעות המימון של "הנהלת" הרשות הפלשתינית, הלא היא חמאס, הכלול ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד. על-פי חוקי האיחוד האירופי, מימון ארגונים כאלו הוא עבירה פלילית. עורכי דין אירופים חיפשו אומנם דרכים לעקר את מילות החוק הזה על-ידי ניתוב כספי הסיוע דרך ארגונים בלתי ממשלתיים, אך זוהי התפלפלות ותו לאו. רבים מפקידי הרשות הפלשתינית הם אנשי מיליציה של חמאס, שמשכורותיהם משולמות בעוד הם מרצים את עונשם בבתי כלא ישראלים. בהרצאותיו מסביר חנן כי הרעיון, שניתן לקבור תוקפנות תחת ערימות של אירו, נשמע אומנם סביר על הנייר, אך כמו רעיונות רבים אחרים הוא מתברר כמראית עין בלבד, שכן הוא מבוסס על הנחה מוטעית, מרכסיסטית ביסודה, כאילו אלימות פוליטית נגזרת מנישול כלכלי. אולם במציאות, מרבית המהפכות התרחשו דווקא בתקופות של גידול בעושר וצמיחת התקוות, לא בתקופות של שפל ושל העמקת העוני. לאנשים הדואגים למזון ולמחסה יש מעט מאוד זמן לצאת להפגנות. רק כשעיתותיהם בידיהם, הם מסוגלים לשבת ולהמיר את מחשבותיהם לשפיכות דמים. אם בוחנים את ה"מרשם" שמציג חנן ומוסיפים עליו את הדלק המתלקח של ההטפה האיסלאמו-פשיסטית, מתקבלת כפועל יוצא מדינת הטרור הראשונה בעולם שהוקמה על-ידי קורבנותיה העתידיים – מדינת חמאס בעזה. חנן וקארסוול נוגעים בנקודה חשובה, שבה עסקה גם ג'ואן פיטרס, מחברת הספר "מאז ומקדם": הפליטות הפלשתינית הפכה לתעשיה. פיטרס עמדה על כך, שבמאמציהם להפוך את הפליטים לנשק נגד ישראל, הצליחו מדינות ערב לשנות את הגדרתו של האו"ם לפליט פלשתיני מההגדרה הכללית: "אדם שנאלץ לנטוש את ביתו הקבוע במקומו הטבעי מאז ומקדם", להגדרה ייחודית המתייחסת רק לפליטים הפלשתינים: "כל ערבי שעזב את פלסטינה-א"י בשנת 1948 ושהה בה שנתיים ייחשב לפליט – הוא וצאצאיו לדורותיהם". כך הפך האו"ם למקימה ולמממנה של "הפליטות הפלשתינית", באמצעות מנגנון תמיכות ההולך ומתרחב – לפליטים, לצאצאיהם ולצאצאי צאצאיהם... והסוף אינו נראה באופק. כיום, מזהירים חנן וקארסוול, גם האיחוד האירופי מצטרף למגמה זו, שאינה מבשרת טובות, וקוברת את הבעיות תחת הררי כספים שיצמיחו תלות, אלימות וטרור.