חינוך ילדינו מושפע באופן מכריע מרגשותינו. תגובותינו הרגשיות אינן מקריות, הן האופן שבו המערכת הרגשית שלנו מנתבת אותנו לפעול על-פי הזיכרון הרגשי המוטמע בנו כדרכי הישרדות שאינן מודעות.
המערכת הרגשית פועלת על-פי מנגנון העברה. נהיה בעלי יכולות תפקודיות ותפיסתיות בתחומים שבהם הטמענו זיכרון רגשי רלוונטי. למשל, אדם אחד יהיה הורה אוהב ורגיש ואחר יתקשה לגלות רגישות ולהפגין חום לילדיו.
החינוך קשור לרגשות הלא מודעים של ההורים
חינוכם של ילדינו מתבסס בהכרח על עולמם הרגשי הלא מודע של ההורים ועל הזיכרון הרגשי המשפחתי הייחודי שהם הטמיעו. בתקופת הילדות, ובמיוחד בתקופת הינקות, מוטמע בילד זיכרון רגשי רב עוצמה שישפיע באופן מכריע על אישיותו, על תפקודו ועל האופן שבו ינתב את חייו גם בבגרותו.
הילד מטמיע את רגשותיהם של ההורים ביחס אליו, ומרכיבים מעולמם הרגשי. לכן, התקשורת הרגשית של הילד עם הוריו, במיוחד בתקופת הינקות, בעלת השפעה מכרעת על עיצוב עולמו הרגשי הלא מודע.
ההורה הדומיננטי הוא זה שיצר קשר רגשי עמוק יותר (חיובי או בעייתי) עם הילד בתקופת הינקות. (יתכן שהאם הייתה דומיננטית יותר לגבי ילד אחד והאב לגבי ילד אחר). כאשר נבחן את משפחת המוצא שלו נמצא דמיון לא מקרי בין אישיותם של הילדים ובין אישיותו של ההורה ושל אחיו ואחיותיו. יתכן שהדמיון יהיה בהתאם למינם של הילדים, לסדר לידתם או לדמיון הפיזי שלהם לאחיו. ההורה מנותב רגשית בהתאם לזיכרון הרגשי שהוא הטמיע ולכן ייעצב בצורה לא מודעת את משפחתו בצורה דומה למשפחה בה גדל ועל פיה עוצב עולמו הרגשי.
יש להדגיש, שהילד מטמיע מרכיבים רגשיים משני הוריו, אך עוצמת ההטמעה שלו מההורה הדומיננטי רבה יותר. ההורים חשים כלפי כל אחד מילדיהם תחושות שונות ומורכבות. אין זה מקרה! הדבר נובע מעולמם הרגשי המורכב.
האופן בו ההורים מגדלים את ילדיהם, רגשותיהם כלפיהם, ציפיותיהם, הם שיעצבו את אישיותם וישפיעו על בן/ת הזוג שיבחרו ועל אופן בו ינתבו את חייהם גם בבגרותם.
לעיתים, אנו רואים מקרים מעציבים שבהם אחד מהילדים נקלע בבגרותו לקשיים תפקודיים או לקשיים אחרים מהותיים המקשים עליו. כאשר בוחנים את משפחתם של ההורים ובמיוחד של ההורה הדומיננטי, מוצאים שגם בה אחד האחים מתמודד עם קושי מהותי.
דוגמה נוספת ל"העברה הרגשית" היא היחסים המשפחתיים בין ההורים לילדיהם ובין הילדים עצמם. מאפייני היחסים ומורכבותם יהיו דומים למשפחות המוצא של הורים ובמיוחד של ההורה הדומיננטי.
המערכת המודעת והמערכת הרגשית הם שתי מערכות נפרדות
אנו מודעים לרגשותינו, אך לא לזיכרון הרגשי העומד מאחוריהם ולמטרות הרגשיות הלא מודעות האמיתיות שמנחות אותנו. לכן, אנו מודעים באופן חלקי בלבד לתהליכים רגשיים שאנו חווים. עיצוב אישיותם של ילדינו נעשה באמצעות תהליך רגשי רב עוצמה שאיננו מודעים לכל מרכיביו.
דוגמה לניתוב רגשי רב עוצמה הוא הרגשות שמתעוררים באם לאחר הלידה, מצב שעלול להגיע עד כדי דיכאון לאחר לידה. ההשלכות ההתנהגותיות של רגשותיה של האם יותאמו לעולמה הרגשי הייחודי.
נציין שבעת שמתעוררות תגובות רגשיות נערכים שני תהליכים:
1. המערכת הרגשית מנתבת אותנו לפעול בהתאם לעולמינו הרגשי.
2. נערך תהליך של הטמעה רגשית - הזיכרון הרגשי יכול להשתנות רק כאשר מתעוררת התגובה הרגשית הכלולה בו.
רגשותיה של האם אינם מקריים. האם מנותבת לפעול בהתאם לעולמה הרגשי הלא מודע ובמקביל נערך תהליך של הטמעה רגשית, דמותו של התינוק מוטמעת, ומשתנה עולמה האישי של האם וסדר העדיפויות שלה. כאשר מוטמע באם זיכרון רגשי משפחתי כאוב, יתעורר דיכאון לאחר לידה שינתב אותה לפעול בצורה בעייתית. כאשר אם מתקשה להיקשר לתינוק וחשה כלפיו רגשות בעייתיים, היא מונעת מרגש כאוב ובעייתי ולא מחוסר רגש.
איננו יכולים לנהוג באופן המנוגד לרגשותינו ויותר מכך, איננו מודעים לכל מרכיבי התהליכים הרגשיים העמוקים שאנו עוברים. לכן, חשוב להדגיש שבמקרה של דיכאון לאחר לידה או במקרים אחרים בהם ההורה מטמיע בילד זיכרון רגשי בעייתי שיכשיל אותו בהמשך חייו, אין עניין של אשמה, אך בהחלט יש מצב שראוי להתייחס אליו.
הן ההורים ראויים לסיוע והכוונה והן התינוק זקוק ליחס חם ואוהב שכן הזיכרון הרגשי שיוטמע בו ישפיע על כל מהלך חייו. הורה שמוטמע בו זיכרון רגשי בעייתי, עלול לעשות טעויות בעייתיות בחינוך ילדיו. הדרך היחידה בה יוכל להימנע מכך היא באמצעות תהליך של הטמעה רגשית, בה יעדכן וישנה את הזיכרון הרגשי שמוטמע בו. שינוי כזה יפתח פתח חדש עבורו ועבור ילדיו. זה אפשרי!
