א. התעמולה נגד מלחמת עירק
בימים אלה נפתח בבריטניה צוהר אל תאי המח האפלים של אלה המכסים על מניעיהם השפלים בנמוקים משפטיים מסולפים ובדבורים על זכויות אנוש. כל מה שהם מבקשים הוא לתקוף את ישראל ולהזיק לה ולמנע ממנה להגן על עצמה מול המדינות האויבות ומול המחבלים הרוצחים.
בדיוני ועדת חקירה רשמית החוקרת את מלחמת בריטניה נגד עירק וצדאם הופיעה קלר שורת. קלר זאת הייתה שרה לשתוף פעולה בינלאומי עד שפיטר אותה ראש הממשלה טוני בליר זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה. היא פרשה ממפלגת העבודה שנבחרה מטעמה לפרלמנט וכיום היא חברה 'בלתי תלויה'. הייתה ידועה לאהדתה למחתרת האירית וידועה כיום בשנאתה היוקדת לישראל.
היא ספרה על התנגדותה ליציאת בריטניה למלחמה וחברי הוועדה שאלו אותה מדוע אם כן לא התפטרה מן הממשלה ומדוע הצביעה בעד ההחלטה. תשובתה הייתה מאלפת. היא אמרה כי הסכימה להצביע בעד המלחמה אחרי שבליר הבטיח לה כי לאחר המלחמה יבקש מארצות הברית ללחוץ על ישראל ולפעול להקמת מדינה פלשתינית, אך אחר זמן גילתה כי בליר רימה אותה ולא קים את הבטחתו. לפני שגילתה בצורה זאת את מניעיה השמיעה טענות צדקניות בזכות רוממות שלטון החוק. לדבריה המלחמה לא הייתה חוקית, כי לא הייתה החלטה של האו"ם לצאת למלחמה נגד עירק. כאשר נשאלה מדוע תמכה לפני כן במלחמה בקוסובו השיבה כי היה שם ענין של רחמנות אנושית ('הומניטרי'). כזכור פעלו ארצות הברית ובריטניה למען המורדים המוסלמים בקוסובו והפציצו לא רק את הצבא של הסרבים הנוצרים אלא גם תחנת טלוויזיה אזרחית שלהם וגשר על אזרחים שהיו עליו. זהו הענין האנושי שענין את אותה קלר שורת. הענין של מליוני העירקים שהתענו תחת שלטון צדאם לא היה חשוב בעיניה. צדאם היה אויב של ישראל.
היא טענה כי היה על בליר להמתין עוד זמן בכדי לראות אם צדאם יקיים את החלטת מועצת הביטחון. כידוע, חיכה האו"ם עשר שנים שבהן הפר צדאם את החלטותיו וסרב לשתף פעולה עם פקחי ועדת האנרגיה האטומית שלו. בעקבות החלטה 1440 נפרשו בכויית כחות גדולים של צבאות ארה"ב ובריטניה ועדין עמד צדאם במריו. צדאם היה מנצל כל המתנה נוספת להכנות שהיו גורמות להתארכות המלחמה וליותר אבדות בקרב הצבאות הפולשים, ולפיצוץ ולהרס עוד חלקים בעירק. היה ניסיון דומה במלחמת המפרץ הראשונה כאשר פוצץ צדאם בארות נפט והזרים את הנפט אל המפרץ הפרסי וזיהם את מימיו. אבל השרה לשעבר שהייתה מוכנה להביא למלחמה יותר הרסנית מציגה עצמה כצדיקה הדואגת לחיי אדם ומתנגדת לאלימות.
הוועדה הוקמה לחקור טענות המאשימים את טוני בליר כי רימה את עמו ויצא ל'מלחמה לא חוקית' ופשע 'פשע מלחמה'. הם טוענים כי ההסבר שנתן טוני בליר למלחמה היה כי לצדאם נשק להשמדה המונית, והנה נסתימה המלחמה ולא נמצא נשק כזה. הם בודקים בזכוכית מגדלת את החלטת האו"ם מס' 1440 ואינם מוצאים בה איום מפורש במלחמה אם יפר אותה צדאם. לדבריהם היה על בליר לפעול להשיג החלטה יותר ברורה אחרי שצדאם הפר את ההחלטה 1440. בלא החלטה כזאת הפרו בליר ובוש את החק הבינלאומי כאשר תקפו את צדאם.
בליר הסביר לוועדה כי צדאם השתמש בעבר בנשק כימי. לו נשאר צדאם בשלטון היה חוזר לפתח נשק גרעיני, ביחוד לאחר העליה העצומה במחירי הנפט, והגידול בהכנסותיו. לדעת בליר אין לדון בשאלה מה נעשה בשנת 2003, אלא מה יש לעשות בשנת 2010 מול אירן.
כל הטענות המשפטיות נגד המלחמה בעירק הן הבל הבלים. יועץ משפטי חיב להציג החלטה ולא טיוטות. מועצת הביטחון אינה בית משפט, ואין לה משטרה משלה לכפות את החלטותיה. ההחלטות עצמן אינן מיוסדות על שקולי חק וצדק, אלא הן פוליטיות ותוצאה של משא-ומתן בין המדינות המרכיבות הדואגות כל אחת לעניניה. יתרה מזאת, לאחר המלחמה, נתנה מועצת הביטחון עצמה תשובה לשאלה אם היציאה למלחמה הייתה בנגוד לרצונה - התשובה הייתה שלילית, המועצה קבלה החלטה אשר הכירה בכבוש עירק בידי אמריקה ובריטניה ותמכה במשלוח כח בינלאומי לעזור להן.
הללו אשר כמו קלר שורת מאשימים את בליר בפעולה בלתי חקית ואף יש המגדירים אותו כפושע מלחמה אינם מבקשים לשמר על החק ועל השלום וכונותיהם הם לכבול את ידי המדינות של העולם החפשי ולמנע מהן להגן על עצמן, עד שיקבלו אשור מסין או מרוסיה או מן הנציגות של דיקטטורה אחרת החברה במועצת הביטחון.
ב. התעמולה נגד מלחמת ישראל בעזה
כל הגנויים לישראל עטופים במעטפה של נמוקים משפטיים ודאגה לשקולים של שמירה על חיי אדם (של האויב, לא של הישראלים). ממשלתנו נופלת למלכודת של דיונים ודקדוקים משפטיים - האם תושבי עזה הם אזרחים שלוים בשטח כבוש אשר לישראל האחריות לשלומם, ועליה לספק להם חשמל ותרופות. האם על צבאנו לנהג כמו כח משטרה אשר בא לעצור גנב ונמנע בכל מחיר לפגוע באזרחים הגרים בשכנותו. האם על חילי ישראל לסכן חייהם ולעבור מדלת ממולכדת אל דלת ממולכדת תחת אש ואסור להם להפגיז את האויב המפגיז את ערי ישראל. או באמת עזה היא מדינת אויב השולטת בה ממשלת החמאס שבחרו בה התושבים, ולישראל כל הזכויות של מדינה בזמן מלחמה. האם האחריות לחיי השכנים של המחבל היא על הצבא הישראלי המגן על אזרחיו, או על המחבלים המפגיזים מתוך אזור מגורים בנגוד לכל אמנה בינלאומית ומוגדרים כפושעי מלחמה.
גלוי לעין כמה מסולף הוא הדיון המתימר להיות משפטי. חדשות לבקרים מופיעות בתקשרת העולמית ידיעות על הפצצה של בתים של מפקדים של אל-קאעידה או טליבאן בפקיסטן ובאפגניסטן. התקשרת מוסרת את הידיעות בהתלהבות ומתארת אותן כנצחונות. איש אינו שואל מי בדיוק ההרוגים, מי מבני המשפחות של המחבלים נהרג, לכל היותר שואלים אם נהרג המפקד הבכיר לפי טענות הצבא או מישהו אחר , לפי הכחשת המחבלים. ממשלת ארצות הברית לוחצת על ממשלת פקיסטן להגביר את המלחמה במחבלים האלה ומהללת את ההפצצות. ארצות הברית גם מסיעת לממשלת תימן המפציצה כפרים 'התומכים במורדים'. ברור לכל כי המפקדים הללו מתגוררים בבתיהם עם בני משפחותיהם, ובהפצצות נפגעים גם תושבי הכפרים שאינם נמנים על המורדים. ממשלת ארצות הברית או פקיסטן אינה מחלקת עלונים לכפרים לעזוב ובודאי אינה מטלפנת להם כמו שעשתה ממשלת ישראל במבצע
עופרת יצוקה. מדי פעם גם מפציצה ארצות הברית אפגנים תמימים המתאספים בעם רב לחתונה, והמשטר האמריקני מתנצל על הטעות. לעמת זאת, עד היום מאשימים את ישראל על אשר בזמן חסול מחבל החמאס הבכיר שקאקי נהרגו עמו כמה אנשים שהיו בסביבתו. ישראל נהגה להפחית את משקל הפצצות כדי שתפגע קומה אחת של הבית ולא כל הבית, וכתוצאה מזאת נמלטו המחבלים ונשארו בחיים ואת המחיר שלמו בחייהם אזרחים ישראלים שנרצחו בהמשך מעשי הטרור של אותם מחבלים.
מכל המעשים האלה בחר האו"ם לחקור את ישראל ואת מעשי צה"ל במלחמת 'עופרת יצוקה' - המדינה היחידה בעולם אשר טלפנה לאזרחי האויב והזהירה אותם לפנות בתיהם, והמדינה היחידה בתולדות העמים אשר ספקה מים ודלק למדינת אויב במהלך מלחמה. מדינה הנוהגת כך מודה כי אין לה הזכות להגנה על חיי אזרחיה כמו שיש לכל מדינה בעולם.
אסור לנו לקבל את המעמד של הנאשם הנצחי ולהתנצל מול דוח גולדסטון ועלינו לדחות כל ניסיון למנע מאתנו את הזכות להגנה עצמית. באותו הזמן עלינו לחשוף את המניעים האמיתיים של מחברי הדוח ושל מכונת התעמולה הפועלת נגדנו.