שנה בתפקיד הספיקה ל
ברק אובמה. שנה שהוא משחק בו ובוחן אותו. בכל פינה בעולם, חשוכה ככל שתהיה הוא שם. בחלק מהפעמים נחבא אל הכלים ומושך בחוטים ובחלק מהפעמים יוצא נגד אובמה בגלוי. מי הוא זה המעיז להתעסק עם נשיא המעצמה הגדולה בעולם? שואל את עצמו ברק אובמה. הו ג'ינטאו (Hu Jintao), תכירו. יושב-ראש המפלגה הקומוניסטית של סין. אחד האישים היחידים בעולם היכולים להפוך את חייו של נשיא ארה"ב לגיהנם עלי אדמות. בתחילת החודש זה קרה, אובמה החליט שנמאס לו.
לפני מספר ימים הצהירה ארה"ב על יישום עסקת נשק מתגלגלת עם טאיוואן בשווי של 6.4 מיליארד דולר, עסקה שנסגרה בשנת 2008. מדובר על מכירה של מטוסי קרב מסוג F-16, צוללות, סוללות פטריוט ועוד שאר מטעמים שיהפכו את החצר האחורית של סין למחסן נשק בסגנון המערב הפרוע. הסינים, שרואים באי המרוחק מהם 160 ק"מ בלבד חלק מהרפובליקה האדומה, אינם מוכנים לקבל את העובדה שארה"ב מתעסקת להם בעניינים. הקולות מבייג'ין לא איחרו לבוא וכללו הצהרות בדבר מכירה של אגרות חוב אמריקניות (סין היא אחת מהמחזיקות הגדולות ביותר של אג"ח אמריקניות) וכן קריאות לסנקציות על ארה"ב.
אובמה לא התרגש ו
קבע פגישה עם מנהיגה הרוחני של טיבט, הדלאי לאמה. טיבט היא עוד אחת מהקולוניות הלא רשמיות של סין ומהלך משולב של תמיכה גם בה וגם בטאיוואן באופן פומבי הוציא את הו ג'ינטאו משיווי משקל, והוא החליט ללמד את הנשיא החדש בוושינגטון מי בעל-הבית האמיתי במזרח הרחוק. משחקי כוח בין מעצמות בזירה הבינלאומית נערכים על גבם של בעלי ברית ולא בצורה ישירה, כך היה בתקופת המלחמה הקרה וכך גם עכשיו. אף מעצמה לא יכולה להתנהל ללא נפט, וסין בחרה לפגוע בארה"ב במקום שהכי כואב לה - המזרח התיכון.
מתום מלחמת העולם השנייה ועד היום מתקיימת בעולם מערכת עוצמה דו-קוטבית הכוללת שתי מעצמות, ומאז נפילת ברית המועצות תפסה סין את מקומה מול ארה"ב. לכל מדינה במזרח התיכון יש שני צבעים בהם היא יכולה להיצבע, אחד לכל מעצמה, תלוי מי בעל ההשפעה. מדינות הרשע בעיני ארה"ב הן בעלות בריתה של סין ולהפך, הכל עניין של נקודת מבט.
הפקודה יצאה מבייג'ין, עברה דרך טהרן והגיעה לדמשק.
בשאר אסד - היה כתוב בפתק שבתוך המעטפה החתומה - 'תאיים על ישראל - זו פקודה'. אסד היטיב למלא את הפקודה ובמהלך
פגישתו עם מיגל מורטינוס ב-3.2.2010 טען כי ישראל גוררת את האזור למלחמה. זה הספיק כדי לייצר המולה רבה על לא דבר בכל המזרח התיכון. המסר לאובמה היה ברור וכבר דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס כי טאיוואן ויתרה על הצוללות.
בעידן בו משאבי כדור הארץ משמשים כדלק לטכנולוגיה שמניעה את הכלכלה, אין משמעות למיקום הגיאוגרפי של המדינה, מלחמת המעצמות היא עולמית. הגלובליזציה הופכת מדינות שאינן מעצמות לפגיעות יותר מבעבר, ולו רק בשל העובדה הפשוטה שהן כולן כלי משחק על אותו לוח השחמט. בדיוק כשם שטאיוואן וטיבט יכולות לשמש את ארה"ב כאיל ניגוח בסין, כך יכולות סוריה ואירן לשמש את סין כרומח הננעץ בארה"ב דרך ישראל. על חסויות צריך לשלם.