תנועת "אם תרצו" הציגה לאחרונה מחקר המפרט את "תרומתם" של ארגונים חוץ פרלמנטריים (NGO’s) ישראלים לכתיבת דוח גולדסטון, המשמש זה מספר חודשים כתב האשמה בינלאומי חמור ביותר נגד ישראל. מתברר, כי עדויות שהעניקו מיוזמתם פעילי הארגונים הללו מהוות בדוח כמעט מחצית מן האסמכתאות לביצוע לכאורה של
פשעי מלחמה מצד ישראל במבצע "
עופרת יצוקה". לזות שפתיים זו אינה מבוססת דיה כדי לעמוד בבית משפט, הודה אף גולדסטון עצמו, אך היא בהחלט מספיקה להכפשת ישראל ולליבוי התעמולה הארסית נגדה. עוד מתברר, כי המכנה המשותף לארגונים הללו הוא מימון משמעותי מצד ארגון גג: "
הקרן החדשה לישראל".
מדובר בחצייה ברורה של גבולות אתיים ודמוקרטיים. שהרי בזירה הפנים-ישראלית ארגונים אלה דורשים מזה זמן להקים ועדה ישראלית לבדיקת מעשיה של ישראל, ולכאורה, אין ביטוי נעלה ומפגן מרשים מזה ל
חופש הביטוי ולדיון הדמוקרטי בארץ. אלא שארגונים אלה אינם מסתפקים בכך, וממש בה בעת הם מעידים בטריבונלים בינלאומיים שונים נגד ישראל, משתתפים בציד המכשפות נגדה ומביאים להרשעתה מראש בקהילה הבינלאומית. בכך הם מוכיחים כי לא האמת, הבדיקה המהימנה ועליונות החוק והצדק מנחות אותם, וכי הם מעדיפים שעונשה של ישראל מצד הקהילה הבינלאומית על ביצוע "פשעי מלחמה" ייכפה עליה מראש.
הזעקה שמשמיעים בעולם ארגונים אלה, כי ב"עופרת יצוקה" ביצעה ישראל פשעי מלחמה" (ולא מדובר רק בדיווח לוועדה שבראשה עמד גולדסטון, אלא גם בהפעלת לחץ, למשל, על מוסדות האיחוד האירופי) היא לא רק אנטי-ישראלית אלא גם אנטי-דמוקרטית. שהרי אי-אפשר לאהוב את הדמוקרטיה הישראלית וליטול חלק בשמחתה, ובד בבד לשנוא את מדינת ישראל ולפעול נגד ריבונותה ונגד זכותה להגנה עצמית.
אלה הם צביעות וכפל לשון. אביר צדק אינו עושה חסד עם אדם ביד אחת ובאחרת מעליל עליו מיוזמתו ומשתף פעולה עם המבצעים בו לינץ'.
טענת תום הלב אינה עומדת אפוא לאנשים כנעמי חזן, נשיאת "הקרן החדשה לישראל", שחתמה עוד בשנת 2003 על עצומה המשווה את צה"ל לחמאס וקובעת כי הוא מבצע פשעי מלחמה, על עצומה דומה נוספת ב-2006, וב-2008 על עצומה הקוראת להפסקת ה"טבח" (slaughter) שמבצעת ישראל ברצועת עזה, רק יום וחצי אחרי שהחל מבצע "עופרת יצוקה". לא דרישה תמימה לחקירה יש כאן, או אפילו הסקת מסקנות כתוצאה מחקירה עצמית, אלא עמדה השוטמת ומרשיעה את צה"ל א-פריורי, טרם בדיקה כלשהי.
המאמץ היקר, המרוכז והמתוזמר של "הקרן החדשה לישראל" להלעיז נגד ישראל ולהביא להחרמתה ולהענשתה, חורג מגבולות הנאמנות האזרחית, מיסודות האתיקה ומעקרונות המשחק הדמוקרטי. מאחורי מעשים שכאלה חייב להסתתר אינטרס אידיאולוגי מובהק, ובמקרה זה הוא ברור למדי: החלשת יכולת ההגנה העצמית של ישראל.
בשנת 2003 חקרתי, יחד עם משה איפרגן, מאות מסמכים פנימיים של הקרן שהגיעו לידינו. אחת המסקנות שלנו הייתה, כי הקרן שואפת להחליש את עמידתה הביטחונית של מדינת ישראל, בין השאר על-ידי עידוד סרבנות, כ"אמצעי לכפיית הסכמים מדיניים". המהלך האידיאי פשטני (ואגב, גם שגוי) עד אימה: כל עוד ישראל חזקה, היא מרגישה בטוחה דיה גם ללא שלום; ישראל חלשה תהא חייבת להגיע להסכמי שלום עם שכניה.
מנכ"ל הקרן דאז, אליעזר יערי, שלל בפומבי את קביעתנו כי הקרן תומכת בסרבנות, אך לא את פרשנותנו בדבר הדאגה לנוכח עוצמתה של ישראל. כיום, בכל אופן, אין כל ספק כי "הקרן החדשה לישראל" מנצחת על פעילותם של ארגונים, שתכליתם פגיעה ביכולתה ובזכותה של ישראל להגן על עצמה. הקרן הולכת ומקצינה עם השנים, ותועה הרבה מעבר לגבולות הראוי במסגרת המאבק הדמוקרטי על דמות המדינה.