מדינת ישראל היום היא מכונית שיש להחליף לה את המנוע או להחליפה לגמרי במשהו חדש. מכונית אחרת.
שיטת ממשל ובחירות לא רלוונטית, ביורוקרטיה אדירת ממדים ומושחתת שמזמן חדלה לתפקד, ראשי רשויות, חברי כנסת, שרים, ראשי מפלגות ותנועות פוליטיות, שר ביטחון שהתנהלותו מטריפה את הדעת ומתחתיו משרד מפלצתי בגודלו, בזבזני, מושחת ולא יעיל שתקציבו - ובעיקר חוסר יכולת הממשלה לקצץ בו - משעבדים את עתיד החברה האזרחית בישראל לשנים רבות (ראו דוחות מבקר המדינה) וראש ממשלה אחד, שכנראה החליט לעשות הכל - חוץ מלהיות ראש ממשלה ומנהיג נבחר.
נבחרי הציבור פשוט אינם מתאימים, אינם יכולים, אינם רוצים ואולי סתם פוחדים - מחקו את המיותר - להביא כאן לשינוי הנדרש לא כסיסמה של כותב בבלוג - אלא בתחושה אישית של איום קיומי. ואין לי ספק שאתם שותפים כמוני לתחושה הזו!
אז יש מכונית (ממשלה וכנסת) שנבחרו באופן לגיטימי. אבל התוצאות...התוצאות...גם כשמתקבלות החלטות הן לא מבוצעות. למה?ככה. החלטות על השקעות ענק בדרום ובצפון לחיזוק הפריפריה ולקירובה למרכז לא מתקיימות. לא קורות. למה? ככה. אין דבר חשוב יותר ממסילות ברזל לקירוב וחיזוק הפריפריה. זה נכון בכל העולם. אבל לא כאן. יושבים כלכלנים צעירים במשרד האוצר ומחליטים לבטל את קווי הרכבת לאילת בדרום ולקריית שמונה בצפון. למה? ככה. ועוד...ועוד...והלב והדעת לא סובלים זאת יותר.
אז מה עושים? מחליפים. אנחנו, אתם, כולנו, נכנסים למערכת הפוליטית ומשתלבים במפלגות השונות. משתלבים במערכת הציבורית. בכל תפקיד שניתן. בכל מקום שאפשר וצריך. אין דרך אחרת. זה אולי יקח זמן - אבל אין דרך אחרת. את השיטה לא ניתן לשנות ולהחליף כרגע. אבל את איכות הנבחרים יש לשפר ולהשביח. את זה ניתן וצריך לעשות. מייד. בכל דרך.
את המכונית הזו צריך להחליף. מהר ככל שניתן. אחרת כולנו נלך לאבדון יחד איתה.