כמו ערב הכרזת המדינה

עד לבחירתו של הנשיא ברק אובמה, למרות הלחצים של קודמיו, הצלחנו בשיטה של "עוד דונם ועוד עז" להמשיך ולבנות בירושלים ובשטחים שכבשנו/שיחררנו. אולם בארה"ב התחולל מהפך היסטורי: האמריקנים בחרו לראשונה בתולדותיהם בנשיא שחור הנקרא חוסיין; המהפך השני שחולל הנשיא אובמה עצמו הוא בתחום הפנים-אמריקני, הוא הנשיא הראשון שהצליח להעביר את חוק ביטוח הבריאות; והמהפך השלישי, שלראשונה בתולדות פרסי נובל הוענק הפרס כמפרעה, ואנחנו נדרשים לשלם את המחיר. אובמה הוא גם הנשיא האמריקני הראשון הרואה בישראל נטל ולא נכס, ולכן הוא מחולל בימים אלה מהפך במדיניותה המסורתית של וושינגטון כלפי ישראל שבא לידי ביטוי בשורת הדרישות הנחרצות, כמעט אולטימטיביות, שהגיש לנתניהו בביקורו האחרון בוושינגטון. אהדתו לערבים מופגנת בכל הזדמנות (חוסיין כבר אמרנו...) ולא מפתיע שהשפיל את נתניהו בפגישתם האחרונה. מעמדה של ישראל בעולם הולך ומידרדר כשמדינות אירופה, שבלשון המעטה נוטות מסורתית לטובת הערבים, זוכות עתה לרוח גבית מנשיא אמריקני שהצטרף לאג'נדה שלהן - ששורש הרע נעוץ בכיבושי 1967. יתבטלו הכיבושים ויבוא השלום על ישראל וישמעאל, וכפועל יוצא ייחלש גם הטרור האיסלאמי המאיים על המערב, והיונק לדעתם את כוחו מהביצה של הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

בימים אלה אנחנו נדחקים לפרשת דרכים היסטורית הדומה לזו שבפניה עמד דוד בן-גוריון, ערב ההכרזה על הקמת המדינה במאי 1948, כאשר מדינות אירופה ובראשן ארה"ב, באמצעות שר החוץ ג'ורג' מרשל, שהזהיר אותו שלא יעז להכריז על הקמתה של מדינת היהודים. דילמה היסטורית דומה ניצבת כיום בפני ממשלת ישראל שהשלכותיה גורליות לכל אחד ואחד מאיתנו. ממשלת ישראל תיאלץ להחליט בקרוב האם רוב אזרחי ישראל ניצבים מאחוריה, רוצים ומסוגלים להתמודד מול שורה של סכנות שבראשן הפסקת התמיכה הביטחונית, הכלכלית והמדינית של ממשלת ארה"ב. ואם חלילה יתממשו האיומים הללו - האם אנחנו יכולים להישען על הסולידריות של הדור החדש של יהודי ארה"ב? זאת בנוסף לסכנתו של חרם כלכלי אירופי. והשאלה האחרונה והמכרעת - האם אנחנו יכולים להתייצב לבדנו מול הגרעין האירני? הממשלה תצטרך להחליט האם הגאולה תבוא בנסיגה לגבולות 1948, להסכים לכריתת היד כדי להציל את הגוף כולו מנמק. ובכך לזכות שוב בתמיכת ארה"ב ומדינות אירופה. כך ייחשף אחת לתמיד השקר הפלשתיני שהסכסוך אינו הגבולות והכיבוש. ואם חלילה יתברר (כפי שחוששים רבים) כי החמאס בתמיכת אירן ישתלט על יהודה ושומרון, וייאלץ אותנו לפתוח במלחמת מנע ולשלם בדמם של בנינו, האם לא נחטוף אז מהדורה חדשה של דוח גולדסטון? מתקרב רגע האמת, האם לעמוד בנחישות על דעתנו ולשלם את המחיר במלואו, או לוותר ולסגת, בתקווה לעתיד טוב יותר? אין לנו יותר הפריבילגיה של "חצי תה-חצי קפה" זוהי הדילמה הגורלית ואין בלתה!!!