הפסח השנה עומד בסימן עלית מדרגה בפעילות ארגוני הטרור בעזה. עד לפני שבוע הסבירו לנו כל הדוברים המוסמכים כי טפטופי הקאסמים מעזה מבוצעים על-ידי ארגונים קיקיוניים או קיצוניים(כמו אל-קאעידה) אך לא על-ידי החמאס המעוניין לשמור על הרגיעה. הסברים אלו לא נראו כל-כך רציניים, שכן לכל ידוע שלחמאס יש שליטה מלאה על כל הנעשה ברצועה כפי שחיזבאללה שולט על אירועי ירי הקטיושות הספורדיים מלבנון.
השבוע יצאה האמת לאור, כאשר החמאס הודה בפעולה נגד צה"ל זאת בנוסף לנטילת אחריות של הג'יאהד האיסלאמי - דבר המצביע באופן ברור על שיתוף הפעולה בין החמאס לבינם, סביר גם עם שאר הארגונים.
אופי הפעולה ביום שישי שעבר (26.03.10) הזכיר מאוד את פעולות חיזבאללה בזמנו בלבנון: מטען צד, מארב, ירי רקטות ומרגמות לחיפוי - כפי הנראה לאור הידע שמועבר אליהם מחיזבאללה.
רוב הנימוקים שניתנו מדוע החמאס מעוניין בהמשך הרגיעה היו, כי לאחר מבצע
עופרת יצוקה חמאס מתחמש ומתארגן לקראת הסלמה עתידית ולכן איננו מעוניין לפתוח סיבוב נוסף עם ישראל שיפגע קשה במרכיבי כוחו, ועלול לסכן את שילטונו בעזה. אך בעצם מה שמסתתר בכך היה הרצון שלא להסלים את המצב בכדי לא להגיע לאפשרות של פעולה גדולה נוספת כדוגמת עופרת יצוקה שתביא בעקבותיה סנקציות קשות נגד ישראל. או במילים אחרות: דוח גולדסון נוסף.
לאחר תקרית הקרב ביום שישי לא הייתה תגובה מצד ישראל, בנימוק שלא רוצים להביא להתגברות האלימות ערב הפסח, אך התגובה תבוא בעיתוי המתאים. הודעה זו לא הפריעה לחמאס ושותפיו לשגר בערב הסדר רקטה נוספת.
מדוע "הפר" החמאס את שתיקתו והודה בפעולה? האם זוהי גחמה רגעית של בכיר מקומי בעזה או הוראה מ
חאלד משעל מסוריה. האם הכישלון בהטפות לאירועים אלימים בגדה המערבית לאור ההתחממות בהר הבית הביא את החמאס לומר: אנחנו פה ואל תתעלמו מאיתנו? או אולי מדובר בתוכנית כוללת המתואמת ומתוזמרת על-ידי אירן, תוכנית אשר מטרתה לגרור את ישראל לפעולה קשה בעזה, ובכך לאפשר לגרורותיה של אירן חיזבאללה ואולי אף סוריה לפעול במשותף נגדנו?
נכון שמדובר בתקרית קשה מאד אבל אחת (וכפי שאומרים - סנונית אחת לא מביאה את האביב), אבל לאור רצף "טפטופי" הקאסמים, ברור שאלה נעשו באישור חמאס. לכן, יש לראות בתקרית זו דפוס פעילות חדש, אשר משתלב בתמונה כללית יותר, שהינה:
1) דברי נשיא סוריה,
בשאר אסד, במהלך השבועיים האחרונים: "אנו נמצאים במצב של לא מלחמה ולא שלום, וזה מצב זמני שיסתיים או בשלום או במלחמה. אין עוד ברירה אחרת פרט לאחת מהשתיים". אסד הוסיף: "אנו מאמינים שאנחנו ניצבים בפני אויב שאיננו מבין אלא את שפת הכוח. אנו סבורים כי השלום איננו נמצא בהישג יד עבור האזור, אולם על כל פנים יש דרכים רבות להגיע למטרות והן אינן חייבות לעבור בהכרח דרך מלחמה".
2) החולשה אשר מגלה ארצות הברית בארגון סנקציות משמעותיות נגד אירן, ובעצם ההשלמה של המשטר האמריקני עם אירן גרעינית, והמשבר הקשה בין ישראל לאמריקה, יכולים להביא למחשבה של אירן כי לישראל בעצם לא נשארה כל אופצית פעולה למעט תקיפה של אתרי הגרעין באירן, תקיפה שאולי לא תחסל כליל את התוכנית הגרעינית, אך תפגע בה ותדחה את מועד יכולת אירן להשלימה לפרק זמן ממושך.
יתכן כי הרעיון המרכזי שעשוי להנחות את אירן הוא שיש לעשות הכל כדי למנוע מישראל ביצוע תקיפה. ולכן, גם פעולה נרחבת של ישראל בעזה יכולה לתרום לכך, ושילוב מאוחר יותר של חיזבאללה, ואולי לאחר מכן גם סוריה, לא יאפשרו לישראל לבצע פעולה אוירית נרחבת לצורך תקיפה באירן אשר תיפגע ותשבש את התוכנית בעוד היא נלחמת בחזיתות נוספות.
