לפני כארבע חודשים התחוללה סערה עקב תחקיר "כלכליסט" בו פורסם כי מסע הבחירות של יו"ר הלשכה, יורי גיא רון, מומן בחלקו הגדול על-ידי פעילים מרכזיים בסיעתו. בין היתר יוחסה ליו"ר הלשכה הקודם תרומת עתק ליו"ר הנוכחי (דומני שבסך 600,000 ש"ח) ופעיל אחר הודה בתרומה של 100,000 ש"ח. פרטים מדויקים ביחס תורמים נוספים לא נודעו, אך הוברר שאין מדובר בתופעות בודדות.
בעת שהתפרסמה פרשת התרומות כתבתי על הנושא ונזהרתי שלא להסיק מסקנות נחפזות, תוך המתנה להסבר, או להכחשה. לאחר חמישה חודשים משלא באו הסבר או הכחשה, לא ניתן אלא להסיק כי כל העובדות שפורסמו נכונות ובפועל אכן מסע הבחירות של ראש הלשכה מומן בתרומות עתק של פעילים ברשימתו. לא נותר לי אלא לחזור שוב על הדברים שכתבתי בהקשר זה.
"אף אחד אינו טיפש או תמים על-מנת לחשוב ש"תרומה" בסך מאות אלפי שקלים ניתנה סתם כך בשל הזדהות רעיונית בלבד. מי שנותן תרומה בסדר גודל כזה סביר להניח שהוא מתייחס אליה כהשקעה ומצפה לתמורה. והשאלה מה הייתה התמורה שהובטחה ומה התמורה שניתנה בפועל..."
העובדה שבדיני הבחירות למוסדות לשכת עורכי הדין אין הגבלות על גובה התרומות ואין כל חובה לחשוף את זהות התורמים אינה מהווה צידוק לכל דבר שנעשה. נבחרי הלשכה הם "עובדי ציבור" כהגדרת מונח זה בחוק העונשין. למרות היעדר כללים מסדירים עדיין ניתן עקרונית לבחון את מעשיהם בראי המשפט הפלילי."
כאמור, הסברים לנושא "התרומות" לא ניתנו ולכן כל אחד רשאי ואולי גם צריך לחשוד בגרוע מכל. בצער יש לציין כי מאז לא ננקטה יזמה ממשית כלשהי להסדרת נושא מימון הבחירות בלשכת עורכי הדין בכללים מחייבים, בדומה למימון מפלגות. קריאתי להסדרה כזו נותרה ללא כל התייחסות עד לאחרונה וניתן להניח שלו הייתה יזמה כלשהי בתחום רגיש זה היינו שומעים עליה.
משהו סמלי בכל זאת התרחש לאחרונה: בכנס מחוז תל אביב של הלשכה, הרים יו"ר ועד מחוז תל אביב את הכפפה וקרא לשר המשפטים לפעול לתיקון החוק כך שמועמדים לראשות הלשכה יחויבו לחשוף את זהות תורמיהם ואת גובה התרומות, בדומה לכללים בבחירות לכנסת. "אם לא ייקבעו כללים ברורים למימון הבחירות בלשכה", הזהיר יו"ר ועד מחוז תל אביב, על-פי הפרסום, "קיימת סכנה מוחשית לכך שנידרדר לשחיתות. אנחנו חייבים זאת כדי להבטיח שמירה על שלטון החוק במדינת ישראל".
ניסיוני האישי בלשכה כבר לימד אותי לנהוג חשדנות מרבית בהצהרות מסוג זה וכלל לא ברור מדוע שר המשפטים הוא הכתובת לדרישה כזו ולא מוסדות הלשכה. למיטב ידיעתי והבנתי איש מעסקני הלשכה,לרבות יו"ר מחוז תל אביב, אינו באמת מעוניין בקביעת כללים מחייבים בנוגע למימון מסע הבחירות שלו, או של רשימתו ומנוי וגמור עם כולם שלא לעשות דבר בנושא זה. להפתעתי ראש הלשכה, במקום להחריש, קפץ למשמע דברי יו"ר ועד מחוז תל אביב כנשוך נחש וכך פורסם באתר "גלובס".
"לא רק שאני בעד הסדרת העניין, זה רעיון שלי", ציין גיא-רון. "לצערי, אין זו הפעם הראשונה שרעיונות מרכזיים מהקמפיין שלנו ומסדר היום שאני מוביל בלשכה מועתקים פעם אחר פעם על-ידי יו"ר ועד מחוז תל אביב. מדובר בשורה של רעיונות ונושאים שלי שהוא מחקה וממחזר, תוך הטעיית התקשורת והציבור בדבר המקור להם. למשל, הכנס השנתי, פוליסת בריאות, ביטוח פנסיוני, פרויקטים של צרכנות ועוד שורה ארוכה של רעיונות שלי, שזכו לחיקוי".
הדיוק בעובדות אינו, למרבה הצער, הצד החזק של מר גיא-רון. הכנס השנתי החל בתקופת קודמו שטען לאבהות גמורה על הרעיון ואין זה נאה להתהדר במעשי קודמך לתפקיד, אפילו הוא גדול התורמים למסע הבחירות שלך. ביחס לביטוח הבריאות של הלשכה אוכל לומר בוודאות מוחלטת, כמי שנטל בזמנו חלק חשוב בפרויקט זה, שלגיא-רון לא הייתה בו יד ורגל ואפילו לא אצבע. באשר לביטוח הפנסיוני - כאן ממתינים חברי הלשכה למעלה מעשור למימוש ההבטחות של ראשי הלשכה בעבר ובהווה לגיבוש הסדר פנסיוני חלופי לקרן הגמלאות של הלשכה שלא ניתן להצטרף אליה כבר משנת 1995. דבר ממשי לא נעשה בתחום חשוב זה למרות כל ההצהרות וההבטחות.
בקיצור, ראש הלשכה הנכבד מנסה להתקשט בנוצות שאולות והתנהגות כזו אינה ראויה. למעשה תרומתו העיקרית עד כה של מר גיא-רון לפעילות הלשכה היא המתת חסד של פרויקט משוב השופטים שכבר אינו מתקיים מזה חמש שנים ואין כנראה כל כוונה לקיימו בעתיד - אלא, אולי, כחלק ממסע הבחירות הבא. מכל מקום לא בראש הלשכה וברעיונותיו יש להתמקד, אלא בלשכה כמוסד.
בימים הקרובים יתקיים כנס העשור של לשכת עורכי הדין וזו השנה העשירית שבה הכותב מדיר רגליו מהאירוע החברתי הלא מעניין הזה. מוטב שעורכי הדין ינמיכו את ציפיותיהם מכנס העשור, מעסקני הלשכה ומהלשכה כמוסד, אלא אם הם באמת מוכנים להאמין שעסקני הלשכה משקיעים מיליוני שקלים תמורת תפקידים וכיבודים ללא שכר, רק כדי לשרת אותם. לא מתאים לעורכי דין להיות תמימים עד כדי כך.
ללשכת עורכי הדין אין כיום תפקיד מקצועי ייחודי אמיתי וספק אם היה לה בעבר. הלשכה אינה מסוגלת לשמור על "כבוד המקצוע" ולהבטיח את איכות השירות הניתן לציבור ואת רמתם של עורכי הדין וזהו התפקיד המוטל עליה בחוק. היא גם אינה מסוגלת להגן על האינטרסים החיוניים של העוסקים במקצוע עריכת הדין. הגיע המועד בו יש להחזיר את המפתחות למחוקק ולהודות בגלוי שאין ללשכה זכות קיום במתכונה הנוכחית.