חולדאי, חנך לתרבות חילונית והומניסטית

יחד עם זאת, המאמץ המיסיונרי המתמשך של המגזר הדתי-חרדי, לדרדר את החברה הישראלית מחברה חילונית דמוקרטית למדינת הלכה, מפיל יותר מדי חללים בתוכנו. לנו ברור שערך בסיסי בחברה הדמוקרטית הוא חופש הביטוי והמחשבה. לכן, איננו מונעים ממיסיונרים רבניים שפועלים בתוך האוכלוסיה החילונית במימון ציבורי גדול. אבל, גם ברור לנו שחינוך לאוטונומיה ולשחרור יהודים תמימים ממלתעות הרבנים בחברה הדתית-חרדית הוא דבר אסור. למה? כי הם מגדירים את עצמם כחברה לא דמוקרטית, ולכן הם מונעים זאת בכוח ובאלימות. כל ניסיון לפקוח את עיני צאן מרעיתם לעוול ולניצול הציני שנעשה בהם בשם התורה, נתפס כקריאת תיגר על מנהיגותם וכפגיעה בזכותם לחנך את ילדיהם על-פי אמונתם. אין חילול קודש יותר חמור מזה. ואנחנו ברוב טיפשותנו, מקבלים את הטיעון הזה כאילו הוא נכון. מעשה אנחנו מפקירים יהודים תמימים וטובים לחסדי מנהיגות מפוקפקת שמקפידה לשמר אותם חסרי יכולת פרנסה עצמית, ובכך מנציחה את מנהיגותה. מטעמים של נוחות פוליטית, אנחנו מספקים להם את כל הכלים לכלות אותנו כחברה דמוקרטית. הם משמשים כלשון מאזניים בכל הקואליציות שמנהלות את המדינה מאז הקמתה. הם יודעים לנצל את גיוון הדעות, התפיסות והשקפות העולם בתוך האוכלוסיה החילונית בארץ, כדי לקדם את האג'נדה שלהם לקצץ בדמותה הדמוקרטית של ישראל. חוק אחרי חוק, לאט-לאט, אבל בכיוון מבטיח, הם מצליחים להפוך אותנו למדינת הלכה טפילית שתיפול למעמסה על כתפי העולם היהודי, והכי חמור - תפגע קשות בכושר העמידה שלנו כמדינה, הן כלכלית והן ביטחונית. אם יש איום חמור מאין כמוהו על קיומנו כמדינה עצמאית, הוא לא בא מהכיוון הערבי. נגדו אנחנו פקוחי עין, ויודעים להתאגד כשמתרגשת עלינו מלחמה. אבל מול האויב ההרסני מבפנים, אנחנו משולים לעיוורים, לחֵרֵשים ולתתרנים גם יחד. הבית בוער סביבנו, ואנחנו מתעקשים שלא להבחין בכך. טומי לפיד הגדול ז"ל, ידע להבחין היטב בגודל הסכנה. עלייתו המטאורית במרחב הפוליטי בישראל, רק מלמדת עד כמה גדול, עצום ונרחב הוא המחנה היהודי החילוני, ועד כמה כלו כל הקיצין, עד שהוא מוכן לוותר על ריבוי הדעות והתפיסות שבבסיס התרבות החילונית, ובלבד שייקח את גורלו לידיו. נפילתו נתפסת על-ידי המגזר הדתי כאות לחולשת התרבות החילונית. איך אמר השר אליהו ישי: "מפלגת שינוי נזרקה לפח ההיסטוריה הציבורית". האמת היא שחלום אדיר, ענק בגודלו, ורחב בהיקף הציפיות ממנו, נפל יחד עם נפילת מפלגת שינוי. חברי המרכז של המפלגה הזו, ניסו, כדרכם הקלוקלת של הפוליטיקאים בארץ, לנצל את התשוקה העצומה של הציבור החילוני לשיקום מצבם הפוליטי, החברתי והתרבותי, כדי לקדם את אינטרסים אישיים צרים. טומי היקר, שהיה איש רוח ענק, שהיה מנהיג ואידיאולוג עז רוח, לא הסכים לתת יד לכך, וזו הסיבה ששינוי נפלה. אילו היה מוכן לפשרות פוליטיות טמאות, שינוי הייתה משגשגת, אבל אז, כבר לא הייתה מייצגת נכון את הציבור שבחר בה. הוא הבין שתמיכת הציבור ב"שינוי", נובעת אך ורק מאמון ומסימפטיה שהציבור רוחש כלפיו באופן אישי, ולכן לא היה מוכן לפגוע באינטרס הציבורי. רק אדם כמוהו ראוי להנהיג את המפלגה החילונית העתידית. מנהיגות מהסוג האינטרסנטי המושחת, יש לנו כבר די והותר. אין לנו עניין בעוד מנהיגים מסוג מנהיגי שס ואגודת ישראל והבית היהודי, שחותרים לפוליטיקה אך ורק לשם קידומם וקידום קרוביהם ובני משפחתם, מתוך ראייה כיתתית צרה ובמחיר של פגיעה עמוקה באינטרס הציבורי. החזון של טומי לפיד היה לעצב התנהלות פוליטית הגונה והוגנת, שמושתתת על תפיסה יהודית, חילונית והומניסטית. כל הניסיונות לפעולה במישור הפוליטי, בתקופה שקדמה לו וגם לאחריו לא צלחו, בעיקר משום שרוב הציבור החילוני איבד זה מכבר את אמונו בהבטחות הפוליטיקאים שחוזרים בהם מיד לאחר בחירתם, אבל גם בגלל שטיפת-מוח דתית במסווה של חינוך יהודי-ממלכתי שכולם הם חלק ממנו. אחרת איך אפשר להסביר את טענתו של מר אבי רוט, כי מה שחשוב לדעת הוא "שמע ישראל" ו"קדיש" ו"תרי"ג מצוות" ולימוד הלכה רבנית אנטי-ישראלית המתחפשת ל"לימוד תורה" ואף אחד לא קם. לרוב הציבור הוא אפילו נשמע מדבר לעניין.

ערכים ישראלים אותנטיים כמו: ערכי הדמוקרטיה (אחרי רבים להטות), הגנה על זכויות המיעוט (לא תהיה אחרי רבים לרעות), חופש הביטוי וחופש המחשבה (במקרא: זהו הדיבור בשם יְהֹוָה, ערך יסוד בתרבות הישראלית הקדומה, שנתן רשות לכל אדם לעמוד מול המלך ולנזוף בו. תופעה שאין לה אח ורע בעולם הקדום), עיקרון הלמידה המתמדת מפי האב ולא מפי הרב (ושננתם לבניך...), איסור הנהגת קמעות ודברי כשפנות למיניהם (לא יהיה בך מעונן ומכשף וקוסם קסם ושואל אוב וידעוני), אהבת הגר (כי גרים הייתם בארץ מצרים), איסור שאלה במתים (לא יהיה בך... קורא אל המתים), איסורי טומאת המת (בניגוד לקדושת המתים שהם מחנכים לה), איסור בונה במה (איסור הקמת מערכות חברתיות שלא מכירות בסמכות המדינה), איסור עבודת עץ ואבן (כתלים, מצבות, מזוזות, תפילין, פרוכות וכולי, אביזרי קדושה למכביר), כבוד האישה, איסור הוצאת לשון הרע וכולי. עשרות רבות של ערכים בסיסיים שרלוונטיים יותר לתיקון פני החברה בישראל. אבל לאלו, כבודו של מר רוט לא מייחס חשיבות. הוא כמובן לא היחיד. הוא מייצג תפיסה פיאודלית דתית שקובעת כי רק החינוך לצייתנות ההלכה הרבנית הוא מה החשוב - בניגוד לחינוך לאוטונומיה שבבסיס התרבות הישראלית הקדומה. אין ברירה, אדוני ראש העיר, אלא להתחיל מלמטה. חינוך לתרבות יהודית חילונית והומניסטית באמצעות עשרות עמותות ואלפי פעילים, שישוטטו ברחבי הארץ וינחילו את תורת ישראל לעם ישראל. התרבות הרבנית הדתית פועלת נגד תורת ישראל ביודעין. אל לנו ליפול בפח המסווה שלה כאילו היא מקדמת תרבות יהודית. זה לא נכון. פעולתם היא מיסיונריות אלילית, שסותרת את תורת משה בכל רמ"ח ושס"ה. אם באמת ובתמים, אתה מוכן להרים את נס ההגנה על נכסי התרבות הישראלית, כולנו אחריך. בוא נתחיל בהקמת עמותה אחת. עמותה ראשונה. יש לך את הכוח, יש לך את המעמד ויש לך את הקשרים שיכולים להביא לשינוי. אם לא נתחיל בפעולה היום, יהיה נאומך בשנה הבאה העתק מדויק של דבריך משנה לשנה. אם אין איש - קום והייה לאיש.