כמה מילים על הישראלי המכוער

כולנו שמענו וקראנו על "הישראלי המכוער". מה לא אמרו עליו: שהוא מדבר בקול רם, שהוא מתפרע בכביש, שהוא משאיר ערימות זבל באתרי הפיקניק, שהוא לא יודע לעמוד בתור, שהוא מעמיס כמויות מוגזמות של אוכל על המגש בבתי המלון, שהוא שונא להיות פראייר, ואפילו גונב מגבות ו... ברזים. הישראלי המכוער אינו עבריין שמנהל אורח חיים עברייני, אלא אדם נורמטיבי שלא יודע להתנהג. זה יכול להיות השכן ממול, או חבר לעבודה. ברוב המקרים מדובר באזרח הגון, שמשרת את המדינה ומשלם מיסים. ולמרות זאת, כשהוא מגיע לרשות הרבים, התנהגותו מלשינה על (חוסר) חינוכו. הישראלי המכוער הוא אף פעם לא אני. תמיד זה מישהו אחר. אנחנו כועסים עליו, גם כדי לבדל את עצמנו מהפראות שלו, וגם משום שמרגיז אותנו לגלות שבהתנהגותו הוא מקרין על תדמיתנו. הישראלי המכוער מוציא דיבתנו רעה, מהסיבה הזו, חובתנו להפיץ עוינות כלפי התנהגותו. שורות אלה עניינן, שתי התנהגויות שלא הזכרתי, בהן לוקה הישראלי המכוער. שתיהן מעוררות סלידה וזעם: תפיסת מקומות חנייה של נכים, והתנהגות מחפירה בבתי החולים ובמרפאות כלפי הצוות הרפואי. אם תעירו לו, הוא ינעץ בכם מבט מקפיא, ויסנן כמה מילים שעלולות להוביל לאלימות. במקרה הטוב, ישמיע אליבי במשקל נוצה. כשהוא תופס חנייה של נכה, תמיד יגיד לעצמו "כולה כמה דקות". התחושה הזאת מכילה בתוכה ביטחון, שלא יכול להיות שדווקא בדקות האלה, יגיע נכה ויימצא חנייה תפוסה. כשהוא מתפרע בחדר המיון בביה"ח, תמיד יאשים את הצוות, שלא היה מספיק רגיש למצוקה שהביאה אותו אליהם. הישראלי המכוער יודע שאסור לתפוס חניית נכים. הוא גם יודע שאסור לפגוע (אפילו בהרמת קול) בצוות הרפואי שעושה מלאכת קודש. ולמרות זאת, הוא מרשה לעצמו להתנהג כך. הסיבה: תחזוקה לקויה של הברקסים. קבלו כותרת: "אלימות נגד רופאים בישראל" (מעריב / 4.5.10). בכותרת המשנה קראנו: "אלפי מקרים, רק שני כתבי אישום". מקריאת הכתבה למדנו שהישראלי המכוער מגיע לחדר מיון בביה"ח, נדמה לו שכל הצוות אמור לעזוב הכול ולהתייחס רק אליו, או לבן משפחתו החולה. הייתי עד למקרה כזה. מאוד מעיק ומקומם לשמוע אדם שנראה בסדר, פותח ג'ורה על הרופאים. לא הייתי מעלה את הנושא אלמלא אני משוכנע שניתן להקטין את הבעיה. מאחר שלא מדובר באנשים עם אוריינטציה עבריינית, ניתן לרסן אותם באמצעות ענישה למען הקהילה. ענישה מהסוג הזה נצרבת בתודעה פי אלף יותר מקנסות, או להבדיל ממאסר. אזרח שייתפס חונה בחניית נכים, יחויב להחליט: או חצי שנה התנדבות במרכז לטיפול בנכים, או שנה שלילת רישיון. אזרח שיורשע בהתנהגות בלתי הולמת במתקן רפואי (לא אלימה), יחויב להתנדב לתקופה של חצי שנה במתקן רפואי אחר. אלימות כלפי רופא או אחות = כלא. תקופת המאסר צריכה לקחת בחשבון גם פגיעה באותם חולים שהרופא והאחות אמורים לטפל בהם יותר מאוחר... תודה על תשומת הלב (הנושא העיק עלי).