השיח הציבורי הנאור שלנו נסב, בשנים האחרונות, סביב בעיית המשילות, היא שאלת שיטת הממשל, היא-היא סוגיית שיטת הבחירות. קשה להמציא שרשרת לוגית פגומה יותר.
לרוב השרשרת עוברת דרך התחנות הבאות:
א'. הממשלות אצלנו חלשות, ומתחלפות לעתים קרובות מדי.
- מה שנכון, נכון.
ב'. יש לחזק את הממשלה, על-ידי שינוי שיטת הממשל.
- לא בטוח שזה יעזור, כי העם, לדעתי, לא ממש מעוניין. אבל אפשר לנסות. בארה"ב ניסו את הרעיון בשנות השישים, בכותרת "גנדלף - לנשיאות".
ג'. בעיקר, יש להחליף את שיטת הבחירות, כדי לצמצם את השפעת המיעוטים, הדתיים ורעין בישין אחרים.
- לעניות דעתי זה מיותר. אפשר פשוט לתת לכל תל-אביבי שני קולות, ולכל חיפאי - שלושה...
ד'. ולבסוף - מכה ניצחת. אין טעם להעלות את אחוז החסימה, או לשנות את חוק מימון המפלגות (שהלכה למעשה, לא מאפשר לשום מפלגה חדשה להיכנס למערכת הפוליטית בצורה הוגנת). כל זה קטן עלינו. צריך לעבור לבחירות האזוריות, הן-הן המחוזיות.
- כאן מחובתי להוסיף נוסחה בת חמש מילים: כמו בבריטניה. על חוריה הרקובים.
הבריטים בחרו החודש את הפרלמנט, ויש שם אפילו ממשלה חדשה. המערכה הייתה קשה, ועברה בסימן השינוי ההכרחי. המפלגה הליברל-דמוקרטית הגיעה לתוצאה מדהימה: היא צברה כשליש מהקולות במדינה, עברה בגדול את הלייבור השולט, וכמעט והדביקה את השמרנים. אבל, נזכיר, בריטניה בוחרת לפי השיטה המחוזית. אז הנה התוצאה המעשית: הליברלים של קלג קבלו 57 מושבים בפרלמנט מכלל 650. פחות מ-9%. העלייה הדרמטית בתמיכה הציבורית לא תורגמה לשפת המעשה. הכול בגלל השיטה. לזה בבריטניה קוראים שינוי. אני קורא לזה - עיוות. ואת זה חכמי חלם רוצים לייבא לישראל.
שמעתי לאחרונה פרשנות מלומדת ומרתקת. כעת, יש אומרים, עוד ניתן לבצע ולקבע חלוקת הארץ למחוזות נוחים, ולצמצם בכך תופעות לא נעימות. חלוקה נכונה תחזיר את הרוב הליברלי לשלטון, ותאפשר לו למשול בנחת. אחרת, בלוק של ש"ס וליברמן ישתלט על המדינה.
הליברלים שלנו שכחו, לדעתי, שהדמוקרטיה אינה מבטיחה בהכרח תוצאות טובות או חיים נוחים. היא עצמה לא תמיד נוחה ונעימה. היא רק - רק! - השיטה הטובה מכל השיטות הקיימות. אין טעם לתמרן אותה. תמרון לא זהיר יקלקל אותה בקלות, ובעוצמה כזאת שחוששני שרק ליברמן יסכים להירתם למלאכת התיקון.
המשילות המושתתת על חלוקת למחוזות איננה חכמה, איננה דמוקרטית ולא תחזיק מים. אם יש לליברמן רוב בעם, אין טעם לנסות ולגנוב ממנו את השלטון. יש להיערך לאופוזיציה. ואם אין לו רוב - יש לנצחו בבחירות. לא לשנות את הכללים.
תארו לעצמכם מה יקרה עשר שנים לאחר חלוקת הארץ למחוזות, כאשר בכמה ערים מרכזיות השכונות הדתיות יעלו על גדותיהן, והליברלים ימצאו עצמם במיעוט. מה הם יגידו אז? ובעיקר, מי יקשיב להם?
בבריטניה השיטה המצחיקה הזאת הומצאה לפני מאות שנים, כדי לאפשר לאליטות הישנות - על שתי מפלגותיהן - לשלוט במדינה ללא עוררין. עצם הופעתה של מפלגה שלישית משמעותית, הופכת את השיטה לבלתי-אפשרית. ואומנם, לנו יש קצת יותר משתי מפלגות בעלות משקל סגולי.
סביר להניח שהמערכה האחרונה שמה קץ לשיטה הזאת בבריטניה - דעת הקהל בוערת, ובצדק.
היום הבריטים ימכרו לנו אותה ברצון - ובזול. והליברלים יקנו. אבל - אם כבר לחסל את הדמוקרטיה, אז, לפחות, בסטייל. אני ממליץ על השיטה הסינית. למרות כל הציפיות, הסינים הצליחו לשמור על האוטונומיה של הונג-קונג. אנחנו, מצידנו, כבשנו את האוטונומיה הפלסטינית עוד בהיותנו דמוקרטיה. לך תדע לאן נגיע עם השיטה הבריטית. לבטח נהיה אימפריה - כמוהם.
אז - אולי נסתפק בהעלאת אחוז החסימה?