הרשות הפלשתינית הכריזה כי היא תחרים מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות. מעבר למימד הפוליטי שלא ממש מפתיע אף אחד, לא ברור איזה תועלת תצמח לפלשתינים מהטלת חרם שכזה? מה החלופות שהם ייצרו לעצמם? שהרי אין זה סוד צבאי ביטחוני שבמפעלי המזון בהתנחלויות, עובדים בעיקר עובדים מהשטחים, ואם הפלשתינים לא יקנו את המוצרים של המתנחלים, אז מן הסתם יפטירו אותם ולא יהיה להם מה לאכול, וכשלא מה יהיה לאכול לא צריך את הרשות שתגיד להם לא לקנות.
אין זו ההחלטה המטופשת היחידה שמנהיגי הפלשתינים מקבלים. קשה להאמין שהם גם יוכלו לאכוף את ההחלטה הזו.חרם צרכנים הוא דבר מורכב, קשה מאוד לכפות אותו, כי אף אחד לא אוהב שיגידו לו מה לאכול או לשתות.
אבל גם בצד הישראלי החוכמה הפוליטית והתבונה הציבורית יוצאים לחופשה מדי פעם. עוד בטרם הספיקה הרשןת לסיים את ההכרזה על החרם כביכול, מייד קפצו נציגי הימין הקיצוני בכנסת ודרשו שישראל תגיב בכל הכוח. חוץ מאשר להציע להכניס טנקים לשטחים כדי לבדוק שכל אם ערבייה תקנה ירקות כחול לבן, הם הציעו כמעט הכל. הפעלת סנקציות נגד הרשות, חקיקת חוקים בכנסת שאוסרים להחרים תוצרת ישראלית, לעקב להם כספי מיסים שמגיעים להם וכמובן, להפסיק מייד את השיחות הישירות עם אבו מאזן.
אבל המתנחלים אינם מסתפקים בקריאות היסטריות לסנקציות. הם דורשים שהממשלה תצא בקמפיין להעדיף כחול לבן. שר התמ"ת בן-אליעזר כבר הודיע על תוכנית הטבות לאותם מפעלים. קמפיין בעד כחול לבן הוא תמיד דבר טוב, והוא יכול לסייע לא רק למפעלים בשטחים אלא לכלל התעשיה בישראל. מה שהמתנחלים דורשים הוא קמפיין כחול לבן כתום רק למפעלים שבהתנחלויות.
ועל כך צריכה לקום זעקה כללית של כל התעשיינים. הארץ מלאה במפעלים הפזורים בעיירות פיתוח וישובי ספר הסמוכים לקווי העימות. במשך שנים הם מבקשים ובצדק להעדיף כחול לבן על פני תוצרת זרה. זה לא תמיד עוזר אבל גם לא מזיק.
בשום פנים ואופן אסור לאפשר לשאת את שם הכחול לבן לשווא. דין פועל באריאל כדין פועל באופקים או בקריית שמונה שגם המפעלים שלו תלויים בביקושים של שווקים אלו ואחרים.. לשניהם מגיע להתפרנס ולמכור את התוצרת שלהם לישראלים וגם לייצא לחו"ל, בתנאי שממנהלי המפעל יודעים היטב לכלכל את צעדיהם.
אם הצהרה מטופשת אחת של אבו מאזן על החרמת תוצרת ישראלית מביאה לתגובות היסטריות כמו אלו של הימין, צריך לבדוק בכלל את הכדאיות הכלכלית של החזקת חלק ממפעלי המזון מעבר לקו הירוק. בסופו של דבר מדובר בעסקים פרטיים, שמעסיקים כידוע בעיקר
עובדים זרים, ואין שום סיבה שבכל פעם שיש משבר או מתיחות המדינה תכניס יד לקופה הציבורית ותחלק אותו לכל מי שקרוב לצלחת.
ישראל, בראשות נתניהו, מובילה קו של שני עמים לשתי מדינות שתי מדינות. פירושו, מדינה שבה אזרחים פלשתינים יהיו חופשיים לבחור איזה מוצרים לקנות או לא. מדינת ישראל צריכה לחזור לעצמה ולדאוג שהתוצרת שלה תהיה מספיק חזקה בתוך שטחי ישראל, ולדאוג שאלו שרוצים לייצא את התוצרת שלהם לא יסתמכו על שוק אחד, הפלשתיני במקרה זה, וגם יעשו מאמצים לשכנע את לקוחותיהם שכדאי להם בכל זאת לקנות כחול לבן טרי. לשכנע אמרנו לא לכפות ולא לחוקק חוקים ובוודאי לא בכוח. גם לאמא הפלשתינית הערביה מותר לבחור איזה חלב ישתה הבן שלה.
כולנו בעד כחול לבן, אבל נקי מכל רקע כתום.
