יש לאנטישמיות סגולה להטעים את עצמה בתבליני שפה בה היא עורכת שולחן. JUDEN NACH PALASTINA, גרפיטי אנטישמי לכל דבר, משמעו אחד בכל לשון, אולם בגרמנית הוא מטעם מיוחד. חשבתי על כך כשראיתי תצלום של שלט שהציבו אנטישמים יצירתיים בהונגריה.
השלט הוא תמרור 'עצור' לכל דבר, אולם במרכזו מגן דוד ואלכסון אדום המסמן כי אין לו, כלומר לו וליהדות אותו הוא מייצג, זכות כניסה להונגריה. הכיתוב אומר Magyarorszag Nem Elado, "הונגריה אינה למכירה". אבל "הונגריה אינה למכירה" זה רק תרגום שאינו יכול, ככל תרגום, להיות נאמן לטעמו של התבלין ההונגרי המיוחד, ויעידו על כך כל יוצאי אגן הדנובה היודעים לא רק לדבר הונגרית אלא גם לטעום אותה.
השלט כשלעצמו מעורר או סלידה או זעזוע. כמה טרחות טרחו אותם שונאי ישראל כדי לומר שורה של דברים באמצעות תמרור אחד. יהודים מאיימים על המולדת המדיארית באשר הם יהודים. אין לתת לאיש בהם לעבור את הגבול פן יפשטו על הערים ועל הכפרים וירכשו בממון שהם לבטח חמסו את נכסי האומה כולה וישתלטו עליה עד רידתה. כשם ששלט "אסור" אינו מתוחכם, אלא אומר בנחרצות מה שהוא אומר, כן אין מקום לשום אבחנות דקות והגדרות מסייגות חוקיות בכל הנוגע ליהודים.
פשוט, ברור, חד-משמעית, מעבר לכל ויכוח, מובן מבכור פרעה עד בן השפחה, כל צעד של יהודי לתוך תחום אדמת המולדת, הוא צעד באור אדום, כל שעל הוא כיבוש, שיעבוד נחלת האומה ביד נוכלים שכוחם המאגי אינו משאיר לכל מי שהחירות היא מאור עיניו אלא ברירה אחת-סגירה הרמטית של הגבול לבל יחדור ויכניע בכישופיו כל מי שיבוא עימו במגע, כי עצם המגע, בדרך פלאית, היא כבר מכירת המולדת". שלט הונגרי אחד.
אבל לא רק תבלין יש לשפה הרשומה בו. יש גם ריח. הוא מעופש. הוא נודף חזרה אל פרימיטיביות עבשה השמה גם את התיחכום הגרפי של השלט הזה ללעג. בין סלידה לזעזוע, סלידה היא כנראה הבחירה הנכונה. הצירוף העיקש בין טיפשות מופלגת לבין צורך כפייתי ככל הנראה לתת ביטוי מתוקשר לשנאה פתולוגית, הוא צירוף שיותר משהוא מפחיד מפני שהוא מבית היוצר של רטוריקת ביבים שהתסיסה המונים להיות שופכי דמים, צריך לעורר גועל. אם האינטלקט של האדם מנוצל כדי לתקוע שלטים מעין אלה לתוך המרחב הציבורי, ראוי לו לאינטלקט להתלונן אצל בורא עולם שהעניק לברואיו משהו שמתעוות כל-כך בקלות.
האנטישמיות החמוצה בטעם ובריח הזאת, שמסרבת להסתלק לבית עולמה, היא נוסטלגיה מבחילה. היא שבה על קיאה בהנאה פתולוגית. כך צריך להתייחס אליה, וחלילה לא כאל גילוי המעיד כי כל העולם כולו נגוע בשנאת ישראל לשמה ולא כאל עוד הוכחה לאמרה הידועה "הלכה בידוע עשיו, כל עשיו, שונא לישראל, כל ישראל". קל להגיע למסקנה הנמהרת הזאת.
תהליך בידודה של ישראל בזירה הבינלאומית מתקדם לצלילי תזמורת בה נושפים אנשי אקדמיה, איגודים מקצועיים, תקשורת, אמנות וספרות, בכלים נאים מנגינות צורמות, באזננו צורמות מאוד. אי-אפשר להשתיק אותם. כל ניסיון לשלול מהם את הזכות לבקר את ישראל על בסיס של ארגומנט כי הם עוסקים בדלגיטימציה של ישראל, מוסיף עוד כלי לתזמורת הצורמת, מפני שרובם של הנגנים אינם אנטישמים, מסרבים להיות מזוהים עם אנטישמים ורואים עצמם כמגניה של ישראל האבסטרקטית, הקיימת כדי למלא שליחות של אחווה ושל שלום ושל צדק וכהנה בעולם. הם מבקרים, רובם ככולם, מרגיזים, גם רובם ככולם, מכאיבים, טועים טעויות הרבה בהבנת האלטרנטיבות הקיומיות שישראל ניצבת לפניהם. אין מנוס אלא להתמודד עם טענותיהם על בסיס של קבלת הדין על פיו המכאיב בפוצעיך הוא אחיך הפוצע או אחותך הפוצעת, אבל אחיך הוא, אחותך היא. הוא נפגע בדיוק כמוך, סולד, אולי מזועזע, כמוהו ככולנו, מול שלט האין כניסה ההונגרי. לא רק הוא.
יש מדינות בעולם הנמנות עם ראשי המבקרים של מדיניות הביטחון והחוץ של ישראל ועם הבוטים במסתייגים מן ההתנהלות הפוליטית הישראלית, אבל הן גם מראשי הלוחמות באנטישמיות. הן אינן ערות די הצורך לסכנה כי האנטישמיות המודרנית שלמדה כי לתקוף יהודים באשר הם יהודים אינו בר סיכוי יותר בעולם הפוסט הולוקוסטי והרווי זכויות אדם, נכנסה לעור האנטי ישראלי ומזרה שנאה מתוכו כאילו השונא אינו אלא מבקר לגיטימי. חובה להיאבק בתופעה הזאת בכל אמצעי אינטליגנטי ויעיל, ואין כל חובה פטריוטית להניף כנגדם תמונת התמרור ההונגרי המגונה כאילו הם גם הם נמנים עם מיצביו.
יש ליברליזם קאוטי המוציא שם רע לליברליזם כתפישת עולם וכדרך חשיבה ופעולה. אסור להתחטא לפניו. אך יש גם מאבק קאוטי שאינו משגיח כי הוא מאבד את צדקו כשהוא מכה ביריביו בעזות ההופכת אותם לאויבים. בידודה של ישראל ותהליכי הדרתה ממשפחת העמים היא איום נורא, בלתי-מוסרי ובלתי-צודק. מי שאינו נלחם להדוף את האיום הזה חוטא לאמת ולעמו. אך מי שאינו רגיש עד שהוא יודע להבדיל הבדל היטב בין רעה לבין צרה, לגייס מחד את העולם כולו נגד שלטי אין כניסה אנטישמיים בעליל ומאידך ובה בעת להתמודד בתבונה נחושה עם אותו עולם על דימויה האנושי של מדינת ישראל, אינו זוכה בהכרח בנקודות במאבק על הגנתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
