סברה ושתילה ממוחזרים שוב ושוב

ביום 20.9.1981, בתפקיד ממלכתי שלשכתו נקבעה בסמוך לזו של ראש הממשלה, הגשתי למנחם בגין ז"ל, תזכיר שהתחיל במילים: "אני מניח כי ההתפתחויות האחרונות בלבנון עלולות לחייב אותנו שוב לפעולות לחימה פעילה בשטחם". בהמשך, לא התיימרתי להציע שיטות לחימה לצבא אלא - התרכזתי רק בנושא אחד: חיזוי הפרדיגמה (נוסחת ההתנהלות) של האויב ללחום בנו בהצלחה למרות נחיתות כוחו הצבאי. ופרדיגמה זו הייתה, לדעתי, התקפה תעמולתית עולמית נגדנו - על "רצח חפים מפשע", בהסתמך על קורבנות בלתי נמנעים של אזרחים הנקלעים לאזורי הקרבות. המלצתי, לכן, לבנות מערכת הסברה התקפית, שתפעיל במתואם את כל האחראים להסברה הישראלית - להטלה מראש של אשמת הפגיעה באזרחים על הגורם שבגללו פרצה המלחמה, ובמקרה זה - על התוקפנות הפושעת של אש"ף, המשתמש באזרחים כמגן אנושי חי. שנה אחרי זה, טבחו הפלנגות של הנוצרים בתושבי סברה ושתילה ושונאי ישראל קפצו על ההזדמנות להטיל את האשמה על צה"ל, ששלט על אזור ביירות. באין מערכת הסברה מתואמת, אותה הצעתי להקים שנה לפני כן, התגלגל האירוע לעלילת דם חובקת-עולם על ישראל, עם נזק חמור במיוחד ליחסינו עם ארה"ב. מנחם בגין נראה לי כמוכה שיתוק מול התופעה, אולם, יועצו הקרוב - השר יעקב מרידור - העלה רעיון לא שגרתי איך להציל את מעמדנו שם. הוא הציע שאנצל את שליחותי לביצוע פרויקט מסוים במשלחת משרד הביטחון בניו-יורק, ואבדוק, בשקט, דרכים למימוש הרעיון שלו. תוצאות שליחותי מתועדות בספר שטרם ראה אור, אבל לתיאור האווירה כשהגעתי לשם הייתי מביא רק משפט אחד של ראש המשלחת, כשנכנסתי ללשכתו: הוא הצביע על סמל המנורה הקטנה שהיה נעוץ קבוע בדש מעילי ושאל - מה זה? אמרתי שזהו "עיטור לוחמי המדינה" שהוענק לוותיקי מלחמת העצמאות. ואז הוא אמר לי בפסקנות: "תסיר את זה, כי היום לא הולכים כאן עם סימן ישראלי". במלחמות הבאות, אותן המשכנו לנהל ללא מערכת הסברה התקפית מתואמת, עליה המלצתי לבגין, חזרה שוב ושוב המתכונת: אנחנו מנסים לנצח במכה צבאית, והאויב מגיב בפוגרום תעמולתי של עלילת דם, המקוממת את כל העולם נגדנו וגוזלת מאיתנו את הניצחון. ההסברה, במידה שהייתה, הופיעה כבליל של הצטדקויות לאחר מעשה, כשדעת הקהל כבר הוצפה בגרסה המאשימה של האויב, במקום שזו תיחסם על-ידי סיכול ממוקד הסברתי. במלחמות לבנון הוכינו פעמיים, בעלילות הדם של "טבח אזרחים וילדים" בכפר קנא, שאת ביוּם הצילומים שלהן היה קל מאוד להוכיח אך אף אחד לא עשה זאת, ונחלנו את המפלות בהתאם. לשיא ההצלחה של עלילות הדם הגיע הסרטון המבוים של "רצח מוחמד א-דורה" - כקופרודוקציה של הרש"פ עם הטלוויזיה הצרפתית, איתה פתחו את האינתיפאדה השנייה. את הזיופים שבו גיליתי מיד, כשהממסד הישראלי מגיב בהתנצלויות מגומגמות, אך נתקלתי בחזית מאוחדת של אינטרנציונל שונאי ישראל (כולל "אמנסטי אינטרנשיונל"), מערכת המשפט הישראלית וברוני התקשורת שלנו, שהתגייסו כולם להגנת מפיצי עלילת הדם. וזה כלל גם את שר הביטחון, שהחליט להתעלם מהדוח המקצועי שקיבל ממני על הפרשה. והפעם, היו גם קורבנות ישירים לגל השטנה שעוררה העלילה - 15 הרוגים בישראל ודניאל פרל, העיתונאי היהודי האמריקני, שנשחט בפקיסטן על-רקע צילום "רצח מוחמד א-דורה". ב-10 השנים שחלפו מאז, הספיקו עיתונאים-חוקרים מהעולם הגדול להגיע למסקנה זהה לשלי אך הממסד הישראלי נשאר אילם, ומנהל מחלקת ההסברה של משרד החוץ אף כתב לי שלא כדאי לעורר את הנושא, במקום שידרוש להעמיד לדין את מפיצי עלילת הדם השקרית. התעמולה הערבית דווקא מעוררת את הנושא בכל הזדמנות, וכל פוליטיקאי נבזי, פרופסור מתוסכל, פרשן טלוויזיה, או סתם עסקן של ערביי ישראל יודע היום שיזכה בפופולריות אם רק יפיץ שקרים והסתה נגד ישראל, ללא פחד מעונש. וכאן אנו מגיעים למחדל של חוסר חוקים מתאימים למלחמה בעלילות דם והתעלמות קברניטינו מהצורך בהם. כל עיתונאי יכול לדווח מישראל ברוח התואמת את רצון החמאס, אך אם הוא ידווח משהו שאינו נוח לערבים - הוא ייחטף מיד לבית סוהר סודי, ממנו ייצא רק כעבד נרצע שלהם. אין שום חוק שירתיע עיתונאים מלהשתתף בדמוניזציה של ישראל, וכך, גם בתקשורת הישראלית, פורעים ומסיתים אנטי-יהודים זוכים לכינוי "פעילי שלום", והמון משתולל נקרא "מפגינים". ומכבסת מילים זו פעלה גם על מתכנני מבצע עצירת המשט החמאסי לעזה. וכי איזו סכנה נשקפת מ"פעילי שלום" לחייל המשתלשל לקרבתם ממסוק? מקסימום צעקות ויריקות? וכששלושה ימים לפני המבצע שידרה רשת אל-ג'זירה מהאונייה הטורקית התלהמות של ג'יהאדיסטים עם סיסמאות של רצח-עם נגד היהודים - לא הבין המודיעין המלומד שלנו שצריך להזהיר את מתכנני המבצע מחשיפת חיילים בודדים מול האספסוף הזה? ולהפיץ מיד לכל העולם את הידיעה על מהות הטרוריסטים של ארגון IHH הטורקי, שתפסו פיקוד על "פעילי השלום", כשהם מטיפים לרצח העם היהודי? ולחשוף את אפוטרופסות שליטי טורקיה האיסלאמיסטים על ארגון זה? מי אחראי לתמונות המבישות של הכאת חיילי הקומנדו הימי, שביזו את ישראל בעיני כל העולם, נוסף לפציעות החמורות שנגרמו לבחורים? ומדוע לא הופעלה לפני המבצע מערכת הסברה התקפית, שתסביר לכל העולם, כולל במודעות של ארגונים לא-ממשלתיים, עם מי יש לנו עסק? ושמאחורי "פעילי השלום" מבקשי "עזרה הומניטרית" לעזה מסתתר ארגון טרור איסלאמיסטי, שכבר ניסה לפוצץ נמל תעופה באמריקה - שאין לו שום קשר לסכסוך הערבי-ישראלי? ולבסוף - מדוע לא הופעל נוהל הקרב המתאים למצב באונייה הטורקית כמו זה, למשל, המתואר להלן?

1) כשהאונייה חוצה את גבול המים הטריטוריאליים של ישראל, מופיעים מעליה שני מסוקים של לוחמים, עם רמקול המודיע להם: "חדרתם בניגוד לחוק למים הטריטוריאליים של ישראל ואנו באים לאסור אתכם. עליכם לפנות מיד את הסיפון כי בעוד 10 שניות נפציץ את כולו והאחריות לנפגעים מכך תהיה עליכם". 2) מטר של רימוני הלם מונחת על הסיפון, עד שכולו יפונה מהג'יהאדיסטים (אם אין אפשרות לשטוף אותם בזרנוקי כיבוי של סירות חיל הים). 3) הלוחמים גולשים לסיפון הריק ותופסים עמדות, כששני צלפים מחפים עליהם מתוך המסוקים ושני צלמים מתעדים את הפעולה בווידאו. 4) דובר צה"ל מסביר לתקשורת ומנמק בזמן אמת את הצעדים שננקטו נגד תומכי הטרור הרצחני, שמבצע בקביעות פשעי מלחמה, בירי על אזרחים בישראל ובחטיפה של חייל משטח ישראל, המוחזק מזה ארבע שנים ללא זכויות המגיעות לשבוי מלחמה. כמובן, שזה לא יהיה קל, אחרי שדעת הקהל בעולם התרגלה לראות כמצב נורמטיבי את ירי הטילים על ישראל מרצועת עזה במשך 10 שנים, והחזקתו של החייל החטוף במשך 4 שנים - מבלי שמוצג אולטימטום ראוי לשלטונות הרצועה למען שחרורו המיידי. כל זאת, כשקברניטי ישראל לא דאגו לחקיקה שתאפשר את חיסול המסיתים לרצח יהודים, ולהפך - מאפשרים את פעילותם הבלתי מופרעת בארץ ובעולם, עד שהצליחו לגבש דעת קהל עולמית למען חיסול ישראל. וגולת הכותרת של מחדל זה היא בהשלמה עם חזרתו של ראש האספסוף האיסלאמי על תרגיל המופתי הנאצי של ירושלים - בהפצת השקר שהיהודים הולכים להרוס את מסגד אל-אקצה, שבהשפעתו נערך טבח יהודי חברון ב-1929. "אין לנו חוק שימנע זאת", אומרים המחדליסטים, ואין מי שילמד משהו מהנשיא בוש שהצליח להעביר חבילת חוקים למלחמה בטרור, אחרי פיצוץ מגדלי התאומים, בתקופה של 45 יום. ובמצב זה, מפחדים קברניטינו להעמיד לדין את הטרוריסטים ה"אזרחים" שנתפסו על הספינה הטורקית, בכניעה מבישה לתכתיב האפוטרופוס הטורקי שלהם. ואלה חוזרים לארצם כגיבורים, שיעודדו בריונים נוספים להצטרף לשורותיהם, וגם לצאת להפלגות של "ספינות הומניטריות" חדשות. עם כניסתו של בנימין נתניהו לתפקיד ראש הממשלה, הגשתי לו תיק עם כותרת - "חקיקת הגנה לישראל", ובו הצעה שעובדה בשיתוף חברים מוותיקי מלחמת העצמאות - לשורת חוקים הדרושים להבטחת קיום המדינה במציאות הקיימת. לפני פרשת ההינתקות מעזה, קיבלתי את הצעתו של ראש מחלקת תורת לחימה במטכ"ל להכין תזכיר על הצורך ברפורמה של תורת הלחימה בצה"ל בתנאים החדשים. התזכיר הוכן כבקשתו, ובו הדגש על היות המלחמה המודרנית מערכה רב-תחומית, בה צריכים לשלב יוזמות משבעה תחומים שונים: אידיאולוגי, פוליטי, תחיקתי, משפטי, פסיכולוגי-תעמולתי, כלכלי, ולבסוף - גם צבאי (כהגדרתו של פון-קלאוזביץ, שהמלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים). שני המסמכים לא זכו לשום התייחסות. אם תקום בישראל ועדת חקירה לגילוי סיבות הכישלון הנוראי, בו הפך ארגון הטרור של החמאס להיות חביב העולם, כשישראל מאבדת את לגיטימיות קיומה, היא תצטרך לקבוע - כיצד השתלטה על מערכת קבלת ההחלטות בממשלה השלומפריות של תכנון מהלכים מדיניים וצבאיים נטולי בסיס מקצועי: עובדות הנראות לעין לא זוכות להתייחסות, ואלטרנטיבות לדרכי פעולה לא נשקלות כראוי מראש, כולל ההתמודדות המשפטית עם תפיסת אונייה במים בינלאומיים. ולהמחשת העבודה הרשלנית של הכנת תיק המבצע, ראינו את חזרתו הבהולה של ראש הממשלה מביקורו באמריקה - כדי לחשוב מחדש על מהלכים שהיו צריכים להישקל בתיק מסודר של מבצע, בו נבחנות מראש התפתחויות אפשריות של מהלכו, וכיסויו המתאים בהסברה התקפית נכונה.