חתן פרס נובל לתורת ההתמודדות (הקרויה, משום מה, "תורת המשחקים") כבר אמר את זה לפניי: מחוות של "פיוס" מול תוקפנים מזמינות רק יותר תוקפנות. כש
ארדואן, השליט האיסלאמיסטי של טורקיה, העליב בפומבי את נשיא ישראל בכנס בינלאומי בדאבוס, ב-29 בינואר 2009, היה צריך להיות ברור לקברניטי ישראל שקם לנו אויב נבזי גלוי ויש להתייחס אליו בהתאם. אלא שגילוי זה נפל על חיישן פגום בגנטיקה היהודית, שנשחק בדורות בהם למדו יהודי הגטו להשלים עם ביטויים עוינים של שליטי המקום, כל עוד אלה לא פתחו בהתקפה פיזית. כך נהגו ראשי יהדות גרמניה, כשיצאו להגן על שמו הטוב של "הפירר האהוב" בשיא ההסתה שזה ניהל נגד היהודים, וכך, במקום לנתח ולהבין את מדיניות צבירת הכוח של ארדואן בעולם האיסלאם, המשולבת בשנאתו האישית ליהודים, נקטו קברניטי ישראל במדיניות מפייסת כלפיו, עד כדי הכתרתו כ"מתווך הוגן" מכובד לשיחות שלום עם סוריה.
התחברותו הגלויה לציר הרשע של אירן וסוריה הייתה צריכה להפעיל פעמון אזעקה לא רק אצלנו אלא גם באמריקה, ולפתוח במעקב צמוד אחר המשך צעדיו. והצעד שדרש התייחסות מיידית היה - יוזמתו במשלוח ספינת ג'יהאדיסטים לעזה. תגובת ישראל לצעד זה הייתה צריכה להתפרסם במהלך של הסברה התקפית, לא אחרי תפיסת האונייה אלא מייד כשנודע על הפלגתה ועל זהות נוסעיה.
קשה להבין את ראשי המדינה שלא היססו לסכן נבחרת של סוכני מוסד כדי לחסל מבחוח אחד בדובאי הרחוקה, עם 19 פספורטים מזויפים שיצרו תסבוכת מדינית, בניגוד לפחד שנפל עליהם להביא לדין חבורה שלמה של ג'יהאדיסטים שנתפסו באוניה הטורקית. משפט גלוי שלהם, בו הם היו מדקלמים את עיקרי אמונתם האיסלאמו-נאצית, היה מבטל את הצורך בוועדת חקירה עוינת, והיה מעמיד על מקומו את העריץ הטורקי - המנסה לבנות את עצמו כמנהיג אזורי, בפעולות ראווה נגד ישראל.
הייתה כאן הזדמנות לערוך משפט ראווה לג'יהאדיסטים ותומכיהם הגלויים והסמויים, כולל "האידיוטים השימושיים" שלהם באירופה. כלל לא היה מזיק להראות לחסידי סטאלין מביניהם תמונת ראי של משפטי הראווה שלו נגד מתנגדי שלטונו. ואם ארדואן היה נעלב וכועס, זה רק היה חושף יותר את פרצופו בפני העולם ומחיש את קיצו הפוליטי. במצב אליו הגיעו היחסים איתו - אין לישראל מה להפסיד. כבר שמענו את האיום החצוף החדש מצידו - לדרוש התנצלות ופיצויים מישראל על פשע ההתגוננות שלה משליחי הטרור החמאסי.
קשה גם להבין את שתיקתו של בג"צ נוכח שחרור ללא משפט של פושעים שנתפסו, וההסבר היחידי לכך יכול להיות רק - שהיינו עדים כאן לקבלת החלטות מדיניות באווירה של פאניקה. את סימן השאלה שלי על העדפת תפיסת הספינות במים בינלאומיים - במקום במים טריטוריאליים של ישראל - כבר הצגתי במאמר קודם, אך זה לא היה צריך לשנות את הדרישה להעמיד את הג'יהאדיסטים לדין. קברניטים הנכנסים במצב כזה לפאניקה - הם סכנה בפני עצמה לעתיד המדינה.
