סימני נפט ואהוד ברק

כותרת רשומה זו הייתה צריכה להיות: נא להכיר את מ"מ שר הביטחון דן מרידור, וגם את יוסי פלד. אבל לא הסתייע. למה לא? בגלל אהוד ברק. הוא זיגזג עוד פעם. באחרונה הוא משאיר אחריו הרבה סימנים, כמו סימני נפט, הם יכולים להתברר כמצג שווא. אבל בהחלט יתכן שיתממשו. ישנם יותר מדי סימנים המעידים על כך שהקרקע הפוליטית רועדת מתחת לרגליו של אהוד ברק. האחיזה "המנהיגותית" שלו במפלגת העבודה מתרופפת באופן מתמיד (הפסד צורב למועמדו לראשות המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, קוראי התגר המוצהרים על מועמדותו כיו"ר המפלגה – השרים הרצוג וברוורמן, קבוצת החכי"ם יחימוביץ, פרץ ובן סימון החולקת על ההתנהלות ועמדות היו"ר, כשלון פעילותו למנות את מקורבו השר שלום שמחון ליו"ר קק"ל ובאחרונה קרע גלוי עם מי שתמך בו השר בן-אליעזר). גם בתחום הציבורי - להבדיל ממפלגתי - ברק מאבד גובה. דימויו כשר ביטחון מקצועי, שולט בתחום, מאוזן ושקול - נסדק. התפיסה כי יו"ר מפלגת העבודה בתפקיד שר ביטחון יהיה גורם מרכזי בהפעלת מדיניות מתונה ומאוזנת של הממשלה וימתן את השפעת הימין בה - התבדתה.

ההתנהלות בנושא המשט - פגעה

אבל את המכה למעמדו כשר ביטחון חטף ברק בעקבות כשלון ההתנהלות בנושא המשט לעזה. לא סתם ביטל נסיעתו המתוכננת לתערוכת הנשק הבינלאומית בצרפת, לפני כעשרה ימים. האינטרס האישי שלו חייבו להישאר בארץ ולהיות צמוד לדיונים על הרכב ועדת הבדיקה והנושאים שעליה לבדוק. הוא הצליח, בתמיכת ראש הממשלה, להרחיק את הוועדה מבדיקת הדרג המדיני בנושא. (אבל כאן קם מבקר המדינה והודיע שהוא יקיים בדיקה גם בנושא זה.) בסוף השבוע כבר פורסם כי לפני נסיעתו לקנדה הטיל ראש הממשלה על ברק לרכז ולתאם את כל הפעילות הישראלית בנושא "המשט הטורקי". לא סתם ברק מתפתל עכשיו בנושא הזה. והנה בימים האחרונים מדבר מקורבו, עד לאחרונה של יו"ר העבודה ושר הביטחון השר בן-אליעזר, על כך שנושא המשט לא הובא לדיון בפני הקבינט המדיני ביטחוני. ואם היה מתקיים דיון כזה אזי התוצאות היו שונות. ביקורת לא פשוטה. "היו שגיאות, גם קריטיות, הפעולה לא הוצגה לקבינט הביטחוני, שלא שאל את השאלות הנדרשות". דברים המדברים בעד עצמם. (כאן המקום להתחבר לרישא של רשומה זו.)

מי יהיה מ"מ שר הביטחון

ברק לא אהב את הדברים. תגובתו לא איחרה. הכתב הפוליטי של הארץ, יוסי ורטר חשף בסוף השבוע כי שר הביטחון היוצא במוצ"ש (20.6.10) לשיחות בארה"ב הודיע כי ממלא מקומו בתקופת העדרו יהיה השר לעניינים אסטרטגיים דן מרידור. כיוון שזה האחרון נוסע לחו"ל ביום ד' (23.6.10) יהיה השר יוסי פלד מ"מ ממועד זה עד לחזרתו של ברק. לכאורה זו הודעה שגרתית הנמסרת לממשלה. בכל פעם ששר יוצא לחו"ל יש לקבוע ממלא-מקום עד שובו. ההליך הוא כמעט אוטומטי והשר קובע את זהות ממלא מקומו. במקרה הזה ההודעה השגרתית לכאורה לא הייתה שגרתית כלל ועיקר. משך כל השנים בהם משמש ברק כשר ביטחון, ממלא מקומו היה השר בנימין בן-אליעזר. שר ביטחון בעבר בעצמו, בקיא ומנוסה. מה קרה הפעם? ברק כעס וביקש "להעניש" את פואד. אבל זה לא נגמר בזה. חרף ההודעה שכבר נמסרה מלשכת שר הביטחון למזכירות הממשלה בנושא, התקבלה הודעה חדשה מטעם ברק במזכירות הממשלה לפני הישיבה של יום ראשון (20.6.10): ממלא המקום יהיה פואד, לא השרים עליהם הודיע קודם לכן. הממשלה אישרה. למה זיגזג ברק? כנראה הבין כי קביעת ממלאי-מקום, שרי ליכוד, שלא כיהנו בעבר בתפקיד, ו"הזזת" ממלא המקום הקבוע ממפלגת העבודה – וכל זאת בשעה שקיימת אפשרות שמשט נוסף יגיע לכאן כששר הביטחון בחו"ל, אינה נראית טוב. שוב הוכחה שברק מומחה "בפירוק שעונים" אבל אינו יודע להרכיבם. אין פלא שנוכח התערערות מעמדו המפלגתי והביטחוני והצלחתו להפוך את מפלגת העבודה ל"מפלגת מדף", מחפש ברק מפלט בפרסום דרישותיו ליוזמה מדינית חדשה מצד ישראל. אבל התנהגותו בנושא זה בשנים האחרונות עומדת בניגוד למה שעולה מדרישותיו היום. ברק הפך כבר מזה זמן לנטל על מפלגתו, עכשיו מעמדו נשחק גם כשר ביטחון. מן הראוי שיפנה את מקומו בזירה, לפני שיפנו אותו. כמו שלא כל סימן לנפט מתממש, כך גם לא ברור מתי יאלץ ברק לפרוש, אבל השעון כבר מתקתק. זו גם הסיבה לרשימה זו. כי צריך!